הפטרה

הפטרתנו פותחת באמצע נבואתו של הושע משום שפסוקים י"ג-י"ד הם מעניינם של פרשתנו פרשת ויצא. ואולם אין להבין את הפסוקים י"ב, י"ג-ט"ו, הם הפסוקים שבהם עוסק גיליוננו – בנפרד מן הנבואה הפותחת בי"ב א' ומקיפה את כל הפרק (ויש המסיימים אותה בי"ג פ' י"א, וכך מחלק האברבנאל). יש בפרק זה הזכרת עניינים מתוך ספר בראשית מחיי יעקב, וכן הזכרת עניינים מתוך שמות ובמדבר (יציאת מצרים וההליכה במדבר), ויש להבין לשם מה הוזכרו. נביא בזה מדברי מ"צ סגל, במאמרו: "השמות 'יעקב' ו'ישראל' בספר בראשית", שיש להם חשיבות לגבי שאלה א בגיליוננו:

- כמה מן החדשים (היינו חוקרי המקרא) הנוצרים מן התקופה האחרונה מצאו כאן תואנה להשליך שקוצים על עם ישראל ואבותיו, והכניסו בדברי הנביא רוח שטנה וקנטור על יעקב אבי אומתו. כך למשל בפרושו לתרי עשר, המכתיר את הפסקה בהושע בכותרת: "המשפט עם יעקב, הרמאי הגדול בהסטוריה", אבל ברור מן התקבולת ל"שרה" ("וישר") ש"עקב" אין משמעו – רימה, אלא אחז, התגבר, כמו שפרשו לנכון המפרשים שלנו (רש"י: אחז בעקבו, סימן שהוא יהיה לו גביר; ראב"ע: נתתי לו כח לאחוז בעקב, וכך רד"ק ואחרים ממפרשינו).
...פסוקים ד'-ז', י"א, י"ג-י"ד כוללים זכרונות הסטוריים (שהיו חביבים מאד על הושע. השוה ב' י"ז; ט' ט'-י'; י' ט' ועוד) ולהם מתחברים דברי העידוד והחיזוק שבפסוקים ז', י'.

על הקשר שבין הזכרת יעקב בפסוקים ד'-ה', ובפסוק י"ג אומר ויינקאפ, בפירושו לספר הושע:

וחוזר הנביא ומזכיר כי כל גדולת אפרים ועושרו נתונים להם מה' והם בגאותם השתמשו בהם לרעת ארצם ולמרוד בו, ומיד שזכר שם יעקב, קשר אליו קצת מקורותיו של יעקב סבא, לבוא אחר כך אל תכלית דבריו בדרך נאה נצחה, ואומר כי כבר מבטן ראה יעקב בן יצחק ראשית לו, כי בצאתו מרחם אמו אחז בעקב עשו אחיו כאיש אשר לא יתן את חברו להיות קודם לו, וזהו מה שאמר "בבטן עקב את אחיו"...
ואחר שגדל הנער והיה לו כח לא נמנע מלהלחם אפילו עם מלאכי אלוקים, ולא לבד שעצר כח נגד המלאך להפתל עמו, כי גם הכניע אותו עד שבכה המלאך והתחנן לו לשלחו, והוא בדרך הפלגה על יסוד הנאמר בבר' ל"ג י"ז "שלחני... ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני"...
ובכל אלה רצון הנביא לומר: אתה, אפרים, מעשיך ומחשבותיך כאלו קורות אביך יעקב נגד עיניך תמיד ותחשוב שמבטן ומרחם נתנה לך הגבורה והכח ומזה גבהותך ועושקך איש את אחיו.

ושם לפסוקים י"ג-י"ד:

ועתה הזכיר הנביא דבר אחר מקורות יעקב, להראות איך היה זרעו כפוי טובה, ואף שאין בדבר הזה שום גנאי, ואדרבא יש דורשים אותו לשבח, מכל מקום הזכירו הנביא להגדיל טענותיו נגד אפרים ואומר: הנה אביך יעקב היה עני מדוכא ונרדף עד שברח ממקום מושבו אל ארץ ארם, ושם היה עבד, ולא אחד מבני אדם רצה לתת לו את בתו לאשה, (זו הערה תמוהה מאד, ונראה שאין לה רמז בתורה וגם אינה מתאימה לכל ההקשר של בראשית כ"ט. נ.ל.) אך היה צריך לעבור אצל אדוניו ולשמור את צאנו, כדי לקחת לו אשה.
ומה עשה ה' איזה דורות אחרי כן? העלה את זרעו של יעקב ממצרים על ידי נביא, מהיות להם עבדים, ולולא הוציאם משם היו עומדים בשעבוד המצרים עד עולם; ועל ידי מי העלם? ע"י חשוב שבעם, וע"י החשוב הזה נשמר זרע יעקב מן הצרות ומן התלאות אשר קרום בדרך בצאתם ממצרים, כי הוא נהגם והוא נהלם על פי ה'. האף אין זאת, בני מרי?
...עיקר כונתו שה' הרבה טובו וחסדו על אפרים ונתן להם עליה מאז ועד עתה, ואיך תאמר – אם כן – "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"? ואיך תעשו הרע בעיניו?

ומעתה יובנו יפה שני הכיוונים שבהם הולכים הפרשנים בשאלה א.

לשאלה א4, יש להיזהר שלא תטעה ההקבלה שבמבנה שני הפסוקים י"ב-י"ג באשה... ובאשה שמר; ובנביא... ובנביא נשמר, לחשוב שהבי"תין של "באשה... ובאשה" הם בהוראתן שוות לבי"תין של "בנביא... ובנביא". וכמה רחוקים מן האמת הם דברי אהרליך, בפירושו "מקרא כפשוטו" המובאים כאן רק להראות על "תמהוניותן".

על כרחנו נאמר שבי"ת של "ובנביא" כבי"ת של "באשה" ואין משמעו "על ידי נביא", כמו שאומרים המפרשים כלם, ואם כן בי"ת זו כבי"ת של (שמות י' י"ב) "נטה ידך... בארבה", וכמו שמשה נצטוה לנטות ידו להעלות הארבה, כן בא הכתוב להגיד לנו, שהעלה ה' את ישראל ממצרים, להקים להם נביאים להורותם תורתו ומשפטיו, "למען יהיו לו לעם והוא להם לאלוקים". וכן נביא אחר אומר (עמוס ב') "ואנכי העליתי אתכם מארץ מצרים... ואקים מבניכם לנביאים" ואף הוא תולה הקמת נביאים ביציאת מצרים.

ומעתה הלא תבין את דברי הפסוק הזה ודברי הפסוק הקודם לו. אלה לעומת אלה, יעקב ברח ארם ועבד שם עבודת עבד (=בזויה) נקלה, כי באשה עבד. וכן בניו ערבה להם עבודת מצרים ולא מש זכרם מלבם בעבור הדגה והאבטיחים והחציר שהיו אוכלים שם. וה' באהבתו חשב מחשבות להגביהם משפלותם ולרומם אותם, ולכן הוציאם מעבדותם להקים להם נביאים אשר יורום דרך ה'; ומה השכיל הנביא להשמיענו שגבה שכר הגאולה על שכר העבדות כגבוה שמים על הארץ!

ובנביא נשמר, וא"ו זו מחלקת ולא מוסיפה, והלשון ככתוב (שמואל ב' כ' י') "לא נשמר בחרב". ופירוש הדברים: ישראל נשמר מן הנביא כאשר ישמר האדם מפני שונאו. ויתורגם ללועזית: wegen der Propheten hat Gott Israel aus Aegypten befreit, er aber vershloss sich gegen die Propheten

 וכמה זה רחוק מן הפשט. והרי הוא סותר עצמו. פתח שבעל כרחנו נאמר שבי"ת של פסוק י"ג כבי"ת של פסוק י"ד ולבסוף אין הוא מפרש אפילו את שני הבי"תין של אותו פסוק בהוראה אחת. אלא שלפי האמת הרי זה מצחות המליצה, שעם הקבלה רעיונית ולשונית יבוא גם שינוי במילים או במילות יחס מקבילות. וראה תהלים י"ז ט"ו בי"ת של "בצדק" מול בי"ת של "בהקיץ" (ועיין דברי הרמב"ן בבראשית י"ח ז', וגיליון וירא תשט"ז). וכמה היטיב לתרגמו בובר:

Israel diente um ein Weib
Aber durch einen künder/n fabrte.... er Israel herauf aus Aeg...