גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת בהר
שנת תשכ"ב

בדין מוכר עצמו לגר תושב ולגוי

ויקרא פרק כה, פסוקים מז - נה

לפני שייגש המורה ללמד את הגיליון, ידרוש מן התלמידים סקירה כללית על פני פרקנו, בייחוד על הפרשיות שלאחרי היובל.

יושם לב לארבע הפרשיות החל מפסוק כ"ה ובפתיחותיהן:

פסוק כ"ה:

"כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ..."

פסוק ל"ה:

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ"

פסוק ל"ט:

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ..."

פסוק מ"ז:

"וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר"

בכל מקרה מן המקרים של התערערות מצבו מוזכר ומודגש לך שה"מך" הוא אחיך. בכל מקרה נתנו דינים כיצד להחזירו מנפילתו ולהקימו על רגליו.
בראשון ידובר על נתינת אפשרות לגאולת אחוזה ובית שהיה המך צריך למכור מפאת דוחקו;
בשני על מצוות הלוואה בלא נשך ובלא ריבית לנזקק לכך, כדי להחזירו למצבו הקודם ("והחזרת בו" – רש"י:

"אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו אלא חזקהו משעת מוטת ידו. למה זה דומה? למשאוי שעל החמור. עודהו על החמור – אחד תופש בו ומעמידהו; נפל לארץ – חמשה אין מעמידין אותו");

בשלישי על יחס האדון אל מי שמכר עצמו לאחיו מישראל מחמת דוחקו, וברביעי על מתן סיוע לגאולת מי שמכר עצמו מפאת דוחקו לגר תושב הגר בתוכנו.

גיליוננו מוקדש – פרט לשאלה ראשונה – לפרשה האחרונה. שאלות ב וג עוסקות בעיקר בפירושי המושגים "גר ותושב" ובמושג "עקר".

לשאלה ב ראוי לעיין שוב בגיליון חיי שרה שנה זו, שאלה ד, בייחוד לדברי "שם עולם" ולדברי ע"צ מלמד שהובאו שם.

להבנת דברי רש"י הקצרים נביא בזה דברי שני מפרשיו הגדולים, ר' אליהו מזרחי ומהר"ל מפראג.

הרא"ם

כאלו אמר גר שהוא תושב, דהיינו ערל שקבל עליו שבע מצוות שהוא הנקרא "גר תושב" בכל מקום וכן תרגם אונקלוס. לא שיהיה פרושו "גר"- גר צדק ופירש "ותושב" – גר תושב, ויהיה וי"ו של "ותושב" ( - דעת הספרא) – וי"ו החבור, דמה הפרש יש בין גר צדק לישראל גמור בענין תורה ומצוות? אבל לא מצאתי לוי"ו כזה חבר בשום מקום, ולכן יותר נכון לומר שכונת הרב הוא, שהוא וי"ו נוסף כאלו אמר "גר שהוא תושב" כמו שכתוב אחריו "ונמכר לגר תושב"...
ורש"י ז"ל פנה מן הספרא לדרך תרגום אונקלוס שתרגם "גר ותושב" – ערל תותב, ולא ידעתי היכן מצא זה.

גור אריה:

...והקשה הרא"ם דלא מצינו וי"ו כזאת שיהיה הוי"ו משמש כמו "והוא". ולא ירד לדעת הרב, כי רש"י אינו מפרש וי"ו של "ותושב" במקום "והוא", שהרי אברהם אמר "גר ותושב אנכי עמכם", ושם פרש רש"י: "גר מארץ אחרת ונתישבתי עמכם" וכן (ויק' כ"ה) "כי גרים ותושבים אתם עמדי" שני דברים הם: הגר נקרא "גר", מפני שאינו בארצו, ו"תושב" נקרא כאשר נתיישב במקום אחד, וכאן גם כן יש לפרש כך: "גר ותושב" – אדם שאינו בארצו ונתישב אצל ישראל.

בעצם העניין – מכירת עצמו לעובד עבודה זרה – עוסקת שאלה ד.

נביא בזה את דברי הרמב"ם אשר טוב לעיין בהם לפני העיסוק בשאלה ד.

הלכות עבדים פרק א' הלכות א'-ב'-ג':           

ואין אדם רשאי למכור את עצמו עד שלא ישאר לו כלום, ואפילו כסות לא תשאר לו – ואח"כ ימכור את עצמו...
עבד עברי שמכרוהו בית דין אין מוכרין אותו אלא לישראל או לגר צדק, וכן המוכר עצמו אינו רשאי למכור עצמו לעכו"ם ואפילו לגר תושב, ואם עבר ומכר עצמו אפילו לעובד ע"ז, ואפילו לעבודה זרה עצמה, הרי זה מכור... אבל לאחר שנמכר לעכו"ם אע"פ שעבר ועשה שלא כהוגן מצוה לפדותו ולא יטמע בהם, שנא' "אחרי נמכר גאולה תהיה לו".

יתברר אפוא שכל הפרשה אינה אלא עניין של בדיעבד, כי מלכתחילה אסור עליו למכור עצמו לעכו"ם. אך עובדה זו, שמלכתחילה אין זה מעשה רצוי – ואפילו מעשה אסור, אינה מבטלת את תוקפו המשפטי של המעשה, ואינה מבטלת את הזכות שרכש לו הנכרי בקנינו, ואסור לעשות עוול לנכרי שקנהו.

לשאלה ה יש להרחיב את הדיבור על הכלל הגדול של גזל עובד ע"ז שהוא אסור. ויש להראות שבפירוש כך פסק הרמב"ם.

הלכות גנבה פרק ז' הלכה ח':

אחד הנושא והנותן עם ישראל או עם עובד ע"ז, אם מדד או שקל בחסר עובר על לא תעשה, וחייב להחזיר, וכן אסור להטעות את העכו"ם בחשבון אלא ידקדק עמו, שנאמר "וחשב עם קונהו", אע"פ שהוא כבוש תחת ידך, קל וחמר לעכו"ם שאינו תחת ידך, והרי הוא בכלל (דב' כ"ה ט"ז) "כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה, כל עשה עול", מכל מקום.

הלכות גזלה ואבדה פרק א' הלכה ב':

ואסור לגזול כל שהוא דין תורה אפילו עכו"ם עובד ע"ז (כך!) אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלו או עשקו יחזיר.

וביותר בפירוש המשניות להרמב"ם, למסכת כלים פרק י"ב משנה ז':

...וזה שהמקום אשר ישתמשו בו בדינרים ובמעות במספר, הנה אינו מותר לאדם שיקיים דינר או מעה יחסר ממנו השתות, אלא שיחתוך אותו. כל שכן שלא ישתמש בה או יטעה בה את העובד כוכבים. וזה אשר ידמו המון האנשים וקצת מהיחידים, שזאת ההטעאה מותרת עם עובד כוכבים, היא טעות ודעת בלתי אמתי. אמר ה' ית' בדין קנינו במוכר עצמו לעובד כוכבים או לעבודת כוכבים עצמה, כמו שבא בפירוש, אמרו "וחשב עם קונהו" ואמרו חז"ל (ב"ק דף קי"ג) יכול יגלום עליו? ת"ל: "וחשב" – ידקדק עמו בחשבון. וענין "יגלום" – יערים עליו ויטעהו. ואמרו: "אם כן דברה תורה בעובד כוכבים שתחת ידך, קל וחמר בעובד כוכבים שאינו תחת ידך... וכן אינו מותר הבדוי והתחבולה ומיני הרמאות והאונאות והעקיפים על העובד כוכבים. אמרו (חולין צ"ד) אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עובד כוכבים, וכל שכן בדבר שיוכל לבוא לידי חלול השם, שזהו חטא גדול והגעה לאדם תכונות רעות.
ואלו הרעות כלן אשר באר ה' ית' שהוא יתעב אותם ויתעב עושם, אמר (דברים כ"ה) "כי תועבת ה' כל עושה אלה, כל עושה עול".
וכבר יצאנו מכונתנו הנה, אבל נעיר שאינו ראוי ההשמטה ממנו.

והנה בדור הקודם היו מורינו מרבים להבליט מקומות אלה וכיוצא בהם מתוך המקורות מטעמים אפולוגטיים, לשם הצטדקות בפני אומות העולם המונים אותנו ואת תורתנו בשנאת אדם, ואולם לדורנו יש להבליט מקומות אלה לגופם, מאחר שאיסורי גזל ואונאה למיניהם, לסוגיהם, לצורותיהם השונות נתערערו מאד בתודעה ובמעשה, הן לגבי בני ברית, הן לגבי מי שאינם בני ברית. ועוד: רבים מתלמידינו, מבין אלה המקבלים עליהם עול תורה ומצוות ברצון ובשמחה, סולדת נפשם מכל אפולוגטיקה, ואין הם רוצים להראות "העמים והשרים יפיה" של תורתנו, ואף אין הם רוצים כלל שדברי תורה יעלו בקנה אחד עם דרישות הרגשתנו ומצפוננו – על כן סולדים הם מהבלטת מקומות בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ אשר שם רואים אנו "שדרכיה דרכי נועם". ונגדם יש לומר: אלה המאמינים במאמרם של רבותינו (ערובין ס"ד) "כל האומר שמועה זו נאה, שמועה זו אינה נאה, מאבד הונה של תורה", בוודאי אסור להם לבעוט במאמרי חז"ל ובדברי פוסקים ראשונים ואחרונים אלה, שיש בהם מאהבת הבריות, רק משום שאפולוגטים בדור שעבר הרבו להבליטם ולומר עליהם "שמועה זו נאה" בהעלימם עין ממאמרים אחרים אשר היו בעיניהם בבחינת "שמועה שאינה נאה".

חומר רב ומראי מקומות לש"ס ופוסקים ימצא המעיין באנציקלופדיה התלמודית כרך ה', ערך "גזל הגוי".