גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת תולדות
שנת תשי"ז

יצחק בגרר

בראשית פרק כו, פסוקים יז - לג

פסוקים אלה העוסקים ביצחק כחופר בארות בנגב, ביצחק העומד מול תושבי הארץ הסותמים בארותיו ומגרשים אותו - אע"פ שלא עשה עימהם כל רע אלא עזר רק לפיתוח הארץ כולה - כי באר בנגב חיים היא לאדם ולחי ולאדמה מסביב ולא רק לבעל הבאר - פסוקים אלה קרובים לנו היום קרבה יתירה.

אולי כדאי למורה בפני קהל מבוגרים - להראות גם את התפישה של בעל "הכתב והקבלה" של מלחמה זו הנטושה על בארות (הובאו גם בגיליון תולדות תש"ג), ואלה דבריו:

ד"ה ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו: ויתכן וקריאת שמות לבארות היה דומה לשאר קריאת שמות שהיו לזכרון חסדי ה' ופעולותיו, כעניין "ויקרא אברהם שם המקום ההוא "ה' יראה", "ה' נסי", על כן קרא לבאר "באר לחי רואי", כן עשה אברהם בבארות אשר חפר שקרא את שמם בשם ה'... לפי שהיתה מידתו של אברהם ללמד לרבים דעת ה' ולהורות להם שאין ממשות באלילים, המציא תחבולה נפלאה להכניס על ידה את המוטעים אל תחת כנפי השכינה... קרא שם הבאר בשם אשר יורה אל אמיתת מציאות ה'; בזה הרגיל בפי הבריות הבאים לשאוב מים מבארות, באומרם "נלכה נא לשאוב מים מבאר ה' א-ל עולם", שנתעוררו על דעתם המשובשת ויתנו לבם אל השגה אמיתית. לפי שהבארות הם צורכי רבים וכל המון עם הורגלו בזה לדעת ידיעות אמיתיות ולהכיר את ה' ית'... ודבר גדול עשה אברם אהוב ה', שהיה כעבד הנאמן למלך המשתדל להביא אנשים שברחו להם ממדינתו מפני מרדם בו, והוא ידבר אל לבם מטוב הנהגת המלך עד שיתנו שכמם תחת עולו. ככה עשה אברהם להטות לב מכחישי א-ל, אל ה'. ובעודנו חי והיה נשיא א-לוהים בתוכם, היה מוראו עליהם והניחו הבארות ושמותן עליהן. אמנם אחרי מותו חזרו לגלוליהם וכדי לבטל מפי הבריות שמות הבארות האלה, לפי שהיו כולם מורים הפך דעתם המשובשת, לכן סתמו הבארות ובהתבטל הבאר, נתבטל שמו. ובא הכתוב להודיע, כי יצחק אחז במעשי אברהם והתאמץ לחפור אותן הבארות ולהחזיר שמותן, כדי להחזיר עטרת אמונה אמיתית למקומה.

ואמנם נראים דבריו מצד זה, שכל המסופר מחיי האבות - והמסופר הן הוא מעט מזעיר ובוודאי אינו מספיק כדי לשמש ביוגרפיה של חייהם - מתייחס לייעודם, מפאת היותם אבות האומה בחירי הא-ל, שנבחרו ליעוד מסוים, ויכוונו דבריו, שמידתם של אברם וגם של יצחק היתה "לקרוא בשם ה'"; אך נראה שיש פגם בפירושו בזה, שדווקא בארות אלה שיצחק חפרם אין נקראים כלל בשמות סמליים, מסוג של "ה' נסי" או "ה' א-ל עולם".

לנו מובן הסיפור הזה גם בלי ראיית הבארות כתחבולה לקרוא שם ה' בלבד. כי עצם הפריית השממה - מצוות ה' - כפי שאמר הרמב"ן בבראשית א' פסוק כ"ח:

ד"ה וכבשוה: נתן להם כח וממשלה בארץ לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר, ולבנות ולעקור הנטוע ומהרריה לחצוב ברזל וכל כיוצא בזה. וזה יכלול מה שאמר "ובכל הארץ" (פסוק כ"ו).

האשמותיהם של הגויים בניצול - גם בדבר שלא בא כלל ע"י משא ומתן בין בני אדם אלא ע"י מה שניתן ישר מידו הגדולה והפתוחה - יבול בשדה, מים בבארות - סימן גדול הוא לדורות.

רצוי שיראה המורה לתלמידיו אחרי דיונם בשאלה א1 (א,ב) את הנאמר בתהלים ס"ה: "אשר לא גזלתי אז אשיב": סמל לאשר יקרה לישראל בכל ארצות גלויותיהם. על יחסם של האומות אלינו מדובר גם בשאלה א-2, ג. וכן ב-2. 

יש להבליט בב-2 את הפליאה ואת התופעה הנצחית - העל זמנית שסתמום ולא גזלום לעצמם מעין "גם לי - גם לך לא יהיה".

אין על המורה להרבות בהבאת אסוציאציות מן ההווה, כי זה עלול להפוך שיעור בתורה לפטפוט פוליטי זול. אסוציאציות כאלה כמובן מתעוררות בלב השומע והן מרחפות בחללו של שיעור - אך עלינו בשיעור לעסוק בפרשיות התורה, בפסוקיה, בתיבותיה וככל שנעמיק הבנתנו בהם - נבין ונעמיק בהבנת כל עניינים.