סיחון ועוג

פרק א' של חומש דברים עוסק בתולדותיו של הדור הראשון ליוצאי מצרים, זה שעמד כבר על סף הכניסה לארץ ונכשל ונדון למיתה במדבר. פרקים ב' וג' דנים בתולדותיהם של בני הדור השני, של הטף אשר לא ידעו בין טוב לרע בזמן הכישלון המחפיר להוריהם, והם גדלו במדבר והלכו אחרי הענן ביום ועמוד האש בלילה, "על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו" עד הגיעם אל עבר הירדן, והם אשר שמעו בקול הצו, לא פגעו במי שנאמר להם "אל תצר אותם" (והם אדום מואב עמון) סיחון ועוג. כיצד בכל זאת עלו בידי ישראל חלקים של ארץ בני עמון, זה יתבאר לנו מתוך המקומות בנ"ך המצוטטים בשאלה ב.

להבנת שאלה זו יעיין המורה עוד בדברי ראב"ע במדבר כ"א כ"ד ד"ה מארנון; ד"ה ועד בני עמון; וכן דברי רש"י שם כ"א כ"ו ד"ה והוא נלחם, וכן דברי הרמב"ן שם כ"א כ"ו ד"ה כי חשבון עיר סיחון חלק האמורי הוא, ויבהיר המורה לתלמידיו את מאמרם של חז"ל "עמון ומואב טהרו בסיחון". מתוך כך יתברר המשא ומתן הפוליטי של יפתח ומלך עמון בשופטים י"א.

עיקר הגיליון הוא הפעם בשאלות ג ו-ד הקשורות קשר הדוק. עצם הדבר שנאמר אל אדם מפי ה' "אל תירא" מבלי שיאמר הכתוב עליו לפני כן במפורש "ויירא", תופעה זו מצויה היא בכמה מספרי המקרא.

לכל אחד משלושת האבות נאמר "אל תירא" מבלי שיספר הכתוב כי אכן תקפתם יראה. באברהם ט"ו א'; ביצחק כ"ו כ"ד; ביעקב מ"ו ג'; ובשלושת המקומות באמת מעסיקה את מפרשינו השאלה: וכי ממה היה לו לירא?

ועיין: רש"י בראשית ט"ו א' (וביתר פירוט גיליון לך-לך תשט"ו);

רמב"ן בראשית כ"ו כ"ד ד"ה אל תירא;

רש"י, ספורנו מ"ו ג' ד"ה אל תירא;

גיליון ויגש תשי"ז שאלה ג.

ואולי יש בכל המקומות הללו רמז לכך שאף אם אין הצדיק והנביא מגלים יראתו לעין כל ואף כובשה ומטמינה בחובו. הנה מוציא "היודע יצר כל היצורים" תעלומה לאור ואף במקום שלא נאמר "ויירא" באה תגובת ה' "אל תירא".

אך במקומנו גדולה התמיהה על יראתו של משה כפים. לא רק השאלה "אפשר מי שעלה על הר סיני ובא בתוך הענן ולמד תורה מפי הגבורה יהא עליו מוראו של בשר ודם?" אלא גם שאלה נוספת לפנינו. הנה לפנינו שני מקרים בזה אחר זה ויש להשוות ביניהם:

ההבדל בולט, אחרי שישוו התלמידים בין שני המקומות תתבלט התמיהה. ואיך ייתכן שדווקא אחרי הניצחון המזהיר על סיחון, דווקא בקרוב הסכנה בפעם השנייה תתקפנו היראה? ומעתה יש לפנות לשאלות ג3 ו-ד 1, 2.