בני ישראל במצרים

השאלה הראשונה בגליוננו עוסקת בפסוק ההקדמה לפרק א' ולספר כולו, הפסוקים א'-ה'. אם מתקשים התלמידים למצוא מהו הקשה לשלשת הפרשנים, יש להבהיר להם (מה שחשוב ביותר בבואנו ללמוד פרשנים) שאין הקושי מתעורר תמיד רק ע"י הכתוב בפסוק עצמו הנידון במפרש אלא לעתים קרובות ע"י הפסוק בהקבלתו למקור אחר. וכן כאן, פסוקים אלה א'-ג' אין בהם שום קשי ואין דברי המפרשים מישבים אותם כלל, הקשי יתעורר רק אם נזכור את אשר למדנו בפרשת ויגש מ"ו ח'-כ"ז. ואם לא יזכרו הלומדים את הכתוב שם, רצוי שיפתחו את ספר בראשית ויעיינו בפסוקים ההם, ועתה יתברר להם שבאו המפרשים לפרש את טעמה של חזרה זו על הנאמר כבר.

מיד אחרי שאלה א1 רצוי לעסוק בשאלה א4 כי עי"כ יראו שתופעת חזרה כזו אינה יחידה בכל התנ"ך ושמדרך המפרשים לחפש מה טעמה של חזרה זו.

ואפשר גם להפנות תשומת לבם לבראשית-

ל"ז ל"ו:

"וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם
לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים"

ל"ט א':

"וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה
וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי...”

ולדברי רש"י שם.

ועוד יותר דומה למקומנו שמות ו' י'-י"ב בהשואה לשמות ו' כ"ט-ל' וביחוד דברי רש"י ו' כ"ט ד"ה וידבר ה'; ו' ל' ד"ה ויאמר משה לפני ה'.

ויש לראות שבכל שלשת המקומות (בראשית כ"ח; בראשית ל"א, ל"ט; שמות ו') הולך רש"י באותה דרך, היא הדרך שהולך בה בפרקנו (שמות א') הרמב"ן ולא רש"י.

השאלות ברש"י (חוץ משאלה 4) אינן קשות הפעם. לשאלה 2 יזכיר המורה ללומדים מתוך דוגמאות מן ההוה והעבר הקרוב, עד כמה יכולות מדינות ושלטונות לארגן את ה"אשר לא ידע", איך יכולים הם לגזור על השכחה, באמצעות העלמת כל אבני זכרון העבר ע"י עבוד ספרים, סלוף וזיוף תעודות ומסמכים, ע"י אסור העלאת הזכרון בפומבי, - ואם נזכור כל אלה, ונפלה אסוציאציות מ"מזרח" ומ"מערב" – נבין יפה את דברי המומר: עשה עצמו כאלו לא ידע.

גם שאלה ג (וכן ב3) תובן הרבה יותר מתוך האספקלריה של עבר קרוב, בראותנו שונאים אותנו, מבזים אותנו ואין רוצים בחברתנו – ובכל זאת נועלים שערים עלינו, פן נעלה מן הארץ. יש לשים לב לדברי הרמב"ן המוסיף לדברי הכתוב "ועלה מן הארץ" את המלה הקטנה "לו", ועלה לו מן הארץ- ובזה הבהיר מה בעצם התנגדותם של המצרים.

לשאלה ד בחוג מתקדם יש להראת שהדרך לפרש בטוי תנועה (עליה ירידה) במובן מטפורי (הצלחה חמרית או התעלות רוחנית (=שוב פעל תנועה במובן המטפורי) אינה כל כך שרירותית. כי בטבע השפה הוא שפעלי תנועה גופנית יועברו ל"תנועות" רוחניות (זהו מרותה של המטפורה אשר לא תתכן שפה אנושית בלעדיה) – ולכן רבו המדרשים המפרשים פעלי עליה וירידה גם במקומות שהוראתם הגופנית או הגאוגרפית בטוחה – במובן רוחני,

ויש לעיין:

בראשית מ"ג כ', רש"י:

ד"ה ירד ירדנו: ירידה הוא לנו (ב"ר) רגילים היינו לפרנס אחרים עכשיו אנו צריכים לך .

בראשית מ"ו ד', ספורנו:

ד"ה אעלך גם עלה: אחר שאעלך ואוציאך משם תוסיף מעלה על מה שהיה לך קודם רדתך שם כאמרו ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה.

במדבר ט"ז י"ד, רש"י:

ד"ה לא נעלה: אפי' אתה שולח לנקר את עינינו אם לא נעלה אליך לא נעלה.

דברים א' מ"ב, רש"י:

ד"ה לא תעלו: לא עלייה תהא לכם אלא ירידה .