גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
פרשת חוקת
שנת תשי"ח

חטאו של משה

במדבר פרק כ, פסוקים א - יג

על המורה להסביר בראש שעורו עד כמה סתום ענין חטאו של משה בתורה. התלמידים הרגילים בפרושו של רש"י (לפסוקים י' י"א י"ב) – שלא צוה המקום להכותו אלא "ודברתם" והם הכוהו – אינם רואים כלל עד כמה אין זה אלא פירוש אחד, אפשרות אחת מני רבות לפרש תמיהה גדולה זו – במה חטא.

והן יש לבדוק כל תשובה הניתנת לשאלה זו לאורם של הפסוקים:

פרק כ' פסוק י"ב   

"יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי"

פרק כ' פסוק כ"ד   

"עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה"

פרק כ"ז פסוק י"ד  

"כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם"

דברים פרק ל"ב פסוק נ"א  

"עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

והנה צריך החטא להיות מסוג זה שיתאימו לו דברי ה' "מריתם פי", "מעלתם בי", "לא האמנתם בי". ומאחר שתשובת רש"י דלעיל קשה להתאימה לכל הפסוקים הנ"ל, לכן רבו הדעות ושונים הם החטאים המוצעים. ולכן גם צדק שד"ל, בדבריו:

משה רבנו חטא חטא אחד והמפרשים העמיסו עליו שלשה עשר חטאים ויותר כי כל אחד מהם בדה מלבו עון חדש אשר על כן נמנעתי מהעמיק חקירה בדבר זה מיראה פן יצא לו פירוש חדש ונמצאתי גם אני מוסיף עון חדש על משה רבנו.

בגיליוננו זה עסקנו רק בדעות הרמב"ם והרמב"ן. ביחוד בדעת הרמב"ן, דברי הרמב"ן אלה דוגמא הם לאופן פרשנותו בכלל ולדרך התוכחותו עם הרמב"ם בפרושיו.

רשימת כל המקומות שבו מתווכח הרמב"ן עם הרמב"ם ימצא המורה המעונין בהקדמה לספר הזכרון של הריטב"א בהוצאה חדשה של הרב קלמן כהנא (ירושלים תשי"ז).

הריטב"א בספרו הנ"ל מנסה להגן על הרמב"ם בפני התקפות הרמב"ן ואף במקומנו מנסה הוא לסתור טענות הרמב"ן אחת אחת. יעויין שם ע' ס"א-ס"ב ונביאה בזה מקצת מדבריו:

נגד דברי הרמב"ן שבכלל אין למצוא כעס בדברי משה (עיין בגיליון סוף עמ' 1 ולמעלה עמ' 2) "כי שמעו נא המורים" – תוכחת, כדרך "ממרים הייתם" כותב הריטב"א:

ומה שאמר רבנו ז"ל, כי "שמעו נא המורים" הוא כמו "ממרים הייתם" אם הלשונות שוים, לא נאמרו בתכונה אחת... ואמנם אין לשון "ממרים הייתם" הנאמר בניחותא מראה כעס כמלת "שמעו נא המורים המן הסלע הזה" שנאמר בה"א הקריאה ("המורים") ובה"א התמיה ("המן הסלע"). וחכמי ההגיון אמרו כי הקול בדבור ישנה הדבור מענין להפכו, כי יאמר אדם לחברו "בטוב עשית" בשני דברים הפכיים, וכן חכמינו ז"ל אמרו (בבא קמא צ"ג) "יש הן שהוא כלאו ויש לאו שהוא כהן".

ונגד דברי הרמב"ן המביא הוכחה מתהלים ק"ו (עיין גליון ע' 2 קטע שביעי) אומר הריטב"א:

ומה שאמר "ויקציפו על מי מריבה" אולי דעת המורה בו, שהקציפו למשה ואע"פ שזה בסוף הפסוק "וירא למשה בעבורם" בא הכינוי קודם השם כדרך (שמות ב') "ותראהו את הילד".

וראוי למורה לקרוא את כל דברי הריטב"א שם.