הברכות לזבולון וליששכר

ואולם, רבים ממפרשי הרמב"ם ומן הפוסקים חולקים על דברי הרמב"ם האלה. והאריך בעניין זה וחלק עליו בעל כסף משנה (בהלכות תלמוד תורה שם) ומפני אריכות דבריו אי אפשר להביאם כאן. ועוד יותר האריך בדברי התנגדותו לרמב"ם ר' שמעון בר' צמח דוראן בספר התשב"ץ חלק א' סעיפים קמ"ב עד קמ"ח, ומראה שאין איסור כדבריו בקבלת שכר או תמיכה. ואם כי מודה הוא שב"דורות הראשונים" היו הרבה מחכמי התלמוד עניים ובעלי מלאכה.

בתשובה קמ"ז עמ' שי"ח:

והוי יודע שכל זה היו עושים מדרך חסידות, לקיים מה שנאמר "יגיע כפיך תאכל" (תהלים קכח, ב), והיה אפשר להם לעסוק בתורה ולעשות מלאכתם, אבל אין כל הדורות שווים בזה. וכבר אמרו בפרק כיצד מברכין (ברכות לה, ב) בא וראה מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן ארעי זה וזה נתקיים בידם. אבל דורות האחרונים עשו תורתן ארעי ומלאכתן קבע, לא נתקיים בידם לא זה ולא זה. ואמרו בפרק אין עומדין (שם לב, ב) תנו רבנן: חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת אחר תפילתן, וכי מאחר שתשע שעות לתפילה תורתן ומלאכתן היאך נעשית, מתוך שהיו חסידים - תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכת. ולפי שדורות הראשונים היה לבם פתוח כפתחו של אולם (כדאמרינן בפרק כיצד מעברין, ערובין נג, א), ואם מתבטלים מתורתם בשביל מלאכתם היו חוזרים אליה בקלות, לפיכך היו עוסקים במלאכה עראי והיתה מתברכת. וגם היו עוסקים במלאכה קלה כגון תפירה כאבא חנן בפירקא דחסידי וכיוצא בה כדי שלא יתבטלו מתורתם ללמוד אותה מלאכה. אבל האידנא דשכיח שר שיכחה, ואנו כמלא נקב מחט סידקית (עירובין שם) ואמרינן בתמורה משום הכי נכתבו הלכות משום עת לעשות לה' (תהלים קיט, קכו), ואם יתעסק אדם במלאכה אינו רואה סימן ברכה במשנתו, הלכך מצאו היתר חכמי הזמן להגות יומם ולילה בתורה ולספק מורי הוראות בישראל ולהיות ניזונין מן הציבור. וזו חסידות גמורה לפי הדורות, ואין נראה לי שיש איסור בדבר חלילה אפילו לדורות הראשונים. ומה שאמרו בפרק ערבי פסחים (פסחים קיג א) פשוט נבילתא בשוקא וקבל אגרא ולא תימא כהנא רבא אנא, וכן אמרו בפרק יש נוחלין: לעולם יעבוד אדם עבודה שהיא זרה לו ואל יצטרך לבריות, כל זה מדרכי חסידות, ולפי הדורות. אבל אם אתה רואה שהחכם יזדלזל בפני עם הארץ מפני מלאכתו, כי יחשבוהו כמוהו כמוהם ולא יהיו דבריו נשמעים, מדרכי חסידות הוא שיקבע כל עיתים שאפשר לו לתורה ויתפרנס מהם דרך כבודו וכבוד תורה, ואין בדבר שום חשש בעולם.