בחירה חופשית

גיליוננו עוסק בפסוק אחד בלבד. אבל על המורה הנותן שיעורו לקרוא עם תלמידיו תחילה את כל הקטע כ"ט א'-ח', ויש לברר מה תפקידם של פסוקים אלה לאחר התוכחות.

לדעת ר' דוד הופמן תפקידם של פסוקים אלה לנמק את נחיצותה של התוכחה שנית אחר שכבר נכרתה ברית בחורב וגם שם נאמרו דברי ברכה וקללה (פרשת בחקותי). פסוק ג' (פרק כ"ט) שבו עוסק גיליוננו, ישיב לשאלה זו.

"האותות והמופתים לא הביאו את בני ישראל להכרה הרצויה, לדעת את ה'; רק החנוך של ארבעים שנות הנדודים ונסי ה' וישועתו לאחרונה בכבוש עבר הירדן הכשירו את הלבבות לקראת הכרות אמתיות. לכן יש עתה צורך בכריתת ברית מחדש".

זוהי לדעתו תמצית פסוקים אלה (כ"ט א-ח').

מעתה יש לגשת לשאלה א. מיון תשובות שונות וסידור המפרשים בקבוצות ערכו רק בזה שילמד הלומד להבחין מבעד לניסוחים שונים ללשונות שונים זה מזה את הרעיון הדומה או השווה. יש ויצר פרשן ויאמר במילים ספורות יישוב לקושיה ופרשן אחר יאריך בדבריו וירבה במילים ויחשוב החושב כי פירוש אחר לגמרי לפניו, ואינו אלא אותו יישוב אשר נתנו הראשון במילים ספורות.

לצורך יישוב הקושיה ע"י אברבנאל כאן יש להשוות את דבריו:          

בגיליון לך לך תש"ה ו.

 בגיליון ויגש תש"י ב.

בגיליון וזאת הברכה תשי"א ד.

ויש לעמוד על חולשות וסכנות שבדרך-פירוש כזאת המאפשרת להפוך משמעותם של פסוקים מן הקצה אל הקצה.

שאלה א5 טובה היא רק למתקדמים ביותר. לטובתם של אלה אשר לא נמצא שנתון תשי"ד תחת ידם, יובאו כאן דברי הרמב"ם שנית:

מורה נבוכים, מאמר ב' מ"ח:

מבואר הוא מאד, שכל דבר מחודש אי אפשר לו מבלתי סבה קרובה חדשה אותו ולסבה ההיא סבה וכן עד שיגיע זה לסבה הראשונה לכל דבר, ר"ל רצון ה' ובחירתו. ומפני זה יחסרו הנביאים פעמים בדבריהם הסבות ההן האמצעיות כלן וייחסו זה הפעל... אל הבורא ויאמרו, שהוא יתעלה עשאו. וזה כולו ידוע וכבר דברנו בו אנחנו וזולתנו מן המאמתים (=החכמים) וזהו דעת אנשי תורתנו כולם. ואחרי זאת ההצעה שמע מה שאביאהו בזה הפרק והתבונן בו התבוננות מיוחד... והדבר אשר אבארהו לך הוא זה:
דע כי הסבות הקרובות כלן אשר מהם יתחדש מה שיתחדש אין הפרש בין היות הסבות עצמיות טבעיות או בבחירה או במקרה... שזה כולו יוחס לשם בספרי הנביאים... בלשונות, שהשם "פעלו" או "צוה בו" או "אמרו".
מתוך פירוש בעל "שם טוב": והמשל בו, כי מלך אחד צוה לקחת מס מאנשי העיר ואח"כ בא הגזבר לקחת המס, נתחדשו שמה קטטות ומריבות במדינה ונתחדשו גם פעולות רבות ממקח וממכר, נאמר, שהמלך עשה כל אלו הפעולות, אחר שהוא סבה להם.
ובא באלו הדברים כלם לשון "אמירה" ולשון "דבור" ולשון "צווי" ולשון "קריאה" ולשון "שליחה", וזהו הענין אשר רציתי להעיר עליו בזה הפרק והוא: ...ואני אזכור לך באלו כלם משלים ועליהם תקיש כל מה שלא אומרהו. אמר בה שימשך מענינים הטבעיים כהתוך השלג כשייחס האויר והמית מי הים בהסתער הרוח, אמר (תהלים קמ"ז) "ישלח דברו וימסם" ואמר תהלים ק"ז "ויעמד רוח סערה ותרומם גליו", ואמר בירידת המטר (ישעיה ה') "ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר". ואמר במה שתהיה סבתו בחירת אדם במלחמת עם ישלטו על עם או איש ישתדל להזיק לאיש, אמר בשלוט נבוכדנצר הרשע ומחנהו (ישעיה י"ג): "אני צויתי למקודשי, גם קראתי גבורי לאפי" ואמר בענין שמעי בן גרא (שמואל ב' ט"ו) "כי ה' אמר לו: קלל את דוד", ובהמלט יוסף הצדיק מבית הסהר אמר (תהלים ק"ה) "שלח מלך ויתירהו"... ובענין אליהו ז"ל באשר סבב ה' לו פרנסתו נאמר לו (מלכים א' י"ז): "הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך". ואמר יוסף הצדיק (בראשית מ"ה): "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים".