היום השמיני

וירא אליכם כבוד ה'

ר' דוד הופמן, מקדים לפרקנו:

בפרק ט מסופר איך התחילו אהרן ובניו בעבודתם ביום השמיני, אחרי גמר המילואים ואיך נגלה כבוד ה' במקדש במראה אש מלפני ה'. עבודתו החגיגית שבה מתחיל אהרן את שרותו, דומה במקצת לעבודה ביום הכיפורים, שעליה כתוב בפרק טז, באשר כאן כמו שם מקריב אהרן קודם את הקרבן בעדו ואח"כ את הקורבן בעד העם.

לפני שאלה א יש להפנות תשומת לב הלומדים לכך, שלא נפתח פרקנו בפתיחה הרגילה "וידבר ה' אל משה לאמור דבר אל אהרן ואל בניו" [כמו ויקרא כב, יז–יח] או "וידבר ה' אל משה לאמור צו את אהרן ואת בניו" [כמו ויקרא ו, א–ב]. וכבר עמד על כך הרמב"ן, בתחילת פרקנו:

נצטווה משה בקרבנות הללו כמו שאמר בסוף [פסוק ו] 'זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו' – ואם לא נזכר זה [ואם = ואם כי, ואעפ"י]; וכן (שמות טז, לב) "ויאמר משה זה הדבר אשר ציווה ה' מלא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם", וכן (בראשית לא, יג) "אנוכי הא–ל בית א–ל", סיפר יעקב זה [לרחל וללאה] ואם לא נזכרה האמירה לו…

אם כן אין להעלות על הדעת שמשה מדעתו ציווה ציוויים אלה אלא שזהו מדרך הכתוב שלפעמים יקצר וימסור רק דברי ה' אל משה ולפעמים רק דברי משה אל העם ולא יכתבם פעמיים.

ועתה לשאלה א, יש להבליט ענוותנותו של משה, והשתדלותו להעמיד את אהרן במקומו הראוי לו ולהבליט את עמדתו ואת חשיבותו לעיני כל ישראל. רצונו של משה לעודד את אהרן מבליט רש"י לפסוק ב ד"ה קח לך עגל וכן לפסוק ז ד"ה קרב אל המזבח וכן הרמב"ן לפסוק ז. ורצונו להבליט את עמדתו של אהרן לעיני בני ישראל מבליט רש"י בדבריו לפסוק א ד"ה ולזקני ישראל, וזה בולט אף בכך שאינו פונה ישר אל ישראל אלא משאיר את הציוויים לאהרן שיצווה הוא את ישראל.

שאלות ב ו- ד יש ללמוד בזה אחר זה. דרכו של המלבי"ם בייחוד בפירושו לויקרא [שאינו בעצם פירוש לויקרא אלא פירוש לספרא] הוא להראות עד כמה מעוגנים דברי חז"ל בלשון הכתוב, ובדרך למודו מגלה הוא לא אחת הבחנות דקות בסגנון הכתובים. ההבחנה הזו שבין "נגש" לבין "קרב" עוזרת לנו להבין בפרקנו גם את פסוק ח ואת דברי הספרא:

"ויקרב אהרן אל המזבח" - בזריזות.

המלבי"ם:

מה שאמרו חז"ל "בזריזות" הוא עפ"י ההבדל בין "קרב" ובין "נגש", כי היה לו לומר ויגש אהרן אל המזבח, בפרט שהיה נסוג אחור תחילה [עיין רש"י ז ד"ה קרב אל המזבח]. ובזה ישמש לשון הגשה, רק אחר שאמר לו משה קרב בזריזות ולא נתמהמה.

וכך גם מתבארים דברי חז"ל לדברים א, כב ועיין רש"י שם.

לשאלה ג יש להבליט את ההבדל בין תשובת הספרא עם פירוש המלבי"ם לבין תשובת הראב"ע – העונות שתיהן לאותה שאלה.

הראב"ע הולך כאן בדרך אשר הרבה ללכת בה כדי להימנע מקושיות כגון בבראשית כ"ט, יב ד"ה ויגד יעקב לרחל, וכן בראשית כ"ד, סד ד"ה ותפל מעל הגמל; ועיין בייחוד שמות י"ט, ט ד"ה ויאמר. (ויש להעיר שאין לכל זה כל אחיזה בלשון, כי הכתוב ברצותו לאמור וכבר עשה אומר: 'ופלוני עשה' ולא 'ויעש פלוני' עיין לכלל זה רש"י בראשית ד, א והאדם ידע את חוה אשתו ורש"י שם, וכן בראשית כ"א, א "וה' פקד את שרה" ורש"י שם וכן בראשית ל"ט, א ורש"י שם].

ואולם עיקר גיליוננו הוא בשאלה ג ובניסיונות השונים לפרש את המושג כבוד ה'.