דברי השבטים ליוסף לאחר מות יעקב

גיליוננו עוסק במספר פסוקים  מתוך פרשתנו, באותם פסוקים שבהם מסתיימת כל אותה פרשה גדולה שהתחילה התורה לספרה בתחילת וישב - פרשת היחסים שבין אחי יוסף ובין יוסף - אותם יחסים שהשתבשו והביאו לידי כל אותם מאורעות שלמדנום בפרשיות וישב - מקץ - ויגש. בויגש נראה היה כאילו שב השלום לביתו של יעקב, התאחד שוב כל בית יעקב, רוח של סליחה ומחילה ואהבה אופפת את דברי יוסף בדבריו אל אחיו אחרי התוודעו אליהם. אין בליבו אלא דאגה לשלומם ומסירות בטיפול בהם.

והנה שומעים אנו את דברי האחים בהתייעצם ביניהם מיד אחרי מות אביהם. יש להפנות את תשומת לב הלומדים לפחד המקנן בליבם, פרי מוסר הכליות, לחששות, לאי-האמון שלא יתנקם בהם יוסף. (יש להסביר תחילה הסבר לשוני את פסוק טו, בייחוד את מילת "לו" שאינה כאן מילת תנאי ויש לעיין ברש"י פסוק ט"ו, ד"ה לו ישטמנו).

לפסוק י"ז יש להסביר ללומדים שהפסוק מתחלק לשניים: חלק הפסוק "אנא שא נא – גמלוך" הוא דברים הנאמרים בשם האב, והחלק "ועתה שא נא" הם תוספת בקשה בשמם. כדאי למורה לדרוש מתלמידיו שיבחינו בין

ולהסביר את ההבדל ביניהם.

גיליוננו עוסק בעיקר בשאלה הידועה: ההיה כל זה אמת וזו באמת צוואת האב או אין זו אלא בדותא. לדברי חז"ל בבראשית רבה ובעיקר ביבמות יש לעורר את השאלה הנוספת המסתעפת מן הראשונה, השאלה בדבר גבולות הדרישה לאמת, האין מקרים בהם מותר לשנות – או אולי אפילו בהם מצווה לשנות. ואם יגיעו הלומדים לשאלה זו יש אולי להוסיף את המשכם של דברי הגמרא ביבמות שם:

מותר לאדם לשנות מפני השלום... ר' נתן אומר מצווה! שנאמר (שמואל א' ט"ז, א): ויאמר שמואל: איך אלך ושמע שאול והרגני? ויאמר ה': עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי.

(רש"י:

ד"ה מצווה: הקב"ה ציווה לשנות).

(כמובן, על המורה לקרוא תחילה את הפסוקים הראשונים מתוך שמואל א' ט"ז, ולהזכיר ללומדים את מצב העניינים ומה קדם לשיחה זו בין ה' ובין שמואל).

בשאלה 1 (ג) יש לשקול את תוכן דבריהם, את צורת דבריהם, את המצב, את הזמן בו הוחלט לבוא בפנייה זו אל יוסף ולאחר כל אלה יש להחליט: האם באמת לא צוואת יעקב היא זו?

בשאלה 2 - דרכו של רש"י בסגננו ובקצרו ובנסחו מחדש את דברי המקורות – יש לטפל רק בחוגי מבוגרים וידענים, כי אין זו אלה שאלה מחקרית-ספרותית, אין היא מוסיפה ללומד כלום להבנת דברי התורה כשלעצמם, אף לא להבנת דברי רש"י. רק המעוניין בסגנון דבריו של רש"י יראה כאן כיצד הופך הוא דברי הלכה לדברי פרשנות.

(המעוניין בשאלה זו והרוצה להכיר דרך עבודתו של רש"י יעיין גם בגיליון לך-לך תש"ג שאלה אחרונה וגם בגיליון לך-לך תשט"ו, שאלה ג.)

שאלות 3-4 עוסקות שוב ברעיון הפסוקים ויש בהם שוב נגיעה בשאלה הגדולה: אמת או שקר.

יש לשים לב לכך שאם נקבל את דעת הרמב"ן (וכן את דעת דברי הפסקתא רבתי שהבאתי), נמצא בהם גם תשובה לשאלה אשר רבות שאלוה גם מפרשים בכל התקופות, גם לומדים צעירים וזקנים עד היום הזה, והיא:

איך נמנע יוסף מלשלוח ידיעה אל אביו - כל זמן היותו במצרים, וגם אם בהתחלה בהיותו עבד ובהיותו אסיר לא יכול היה לשלוח לאביו אגרת – הנה אח"כ בהיותו משנה למלך הן לא נבצר ממנו לשלוח אפילו רץ שלוח אל אביו ולבשרו כי עודנו בחיים, וכיצד הניח אביו באבלו ובצרתו ולא השתדל לנחמו מיגונו זה?

אבל אם נקבל את דעת הרמב"ן הנ"ל – נמצא בהם הסבר גם לשאלה זו. לשאלה 5 יכולות להינתן תשובות שונות מאוד – ואין על המורה לדחות אחת מהן, אם גם לו נראים ביותר דברי שד"ל:

הבין כי אחיו הם-הם ששלחו השליחים ושמו הדברים בפיהם ולא יעקב ציוה כל זאת, שאם היה בדעתו לצוות על זה, היה אומר לו בחייו. על כן בכה בראותו צרת אחיו היראים לנפשם ומוכרחים להמציא תחבולות להינצל מחרון אפו.