גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
עלון הדרכה
חזרה לגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת ויצא
שנת תשכ"ז

שמות בני יעקב

בראשית פרקים כט - ל

שמותיהם של בני יעקב – אם כי ניתן להם סיבה "מעין המאורע" – אינם הולמים תמיד ובדיוק את מקומם הגזרוני, אלא נותנים לפי דמיון הצלצול, וכן הוא גם ביתר שמות במקרא. וכבר עמדו על זה קדמונים, כגון שהרגישו שאין השם שמואל הולם, שהרי לפי הסיבה שניתנה שם (שמואל א' א' כ') "כי מה' שאלתיו" אפשר היה לצפות לשם "שאול". וכבר העיר רש"י, שם:

ד"ה שמואל: על שם א-ל ועל שם המעשה הוא מקרא כי ממנו שאלתיו.

וכן עמד הראב"ע על כך שמשה לפי הנאמר שם: (שמות ב' י') היה צריך להיקרא "משוי" ואלה דבריו:

ד"ה משה: ... ואל תתמה בעבור שאיננו "משוי", כי השמות אינם נשמרים כמו הפעלים.

וביתר פרוטרוט עומד הראב"ע על אי הדיוק הגזרוני במתן שמות פרטיים בשמות י"ח ג' ד"ה ואת.

אבל לא "אי הדיוק" הזה בלבד הוא שהביא את חז"ל לחפש טעם נוסף למתן השם "ראובן", ויש לעיין יפה בכל י"א הפסוקים שבהם נקראים שמות וטעם השם בצידו ויש לבחון, העשויים כל הפסוקים האלה במתכונת אחת אם לא.

שאלות ב 2,3 באות להרגיל את הלומד להתייחס בדייקנות רבה לדברי המדרשים, אשר עם כל היותם כדברי הרמב"ם, (מורה נבוכים מאמר ג' פרק מ"ג):

"על צד מליצת השיר... והתפרסם הדרך ההוא בזמן ההוא והיו עושים אותו הכל כמו שיעשו המשוררים מזמרי השיר" –

עם כל זה יש לדייק במבנם ובבחירת הפסוקים המובאים כראיות או כהדגמות, ואף בסדר הבאת הפסוקים; ומפרשי עין יעקב ומפרשי מדרש רבה עשו גדולות בפקיחת עיניים על דברים דקים כאלה, אשר לפעמים דווקא בהם נחבאת כוונתו העיקרית של הדרשן.

הקדשנו הפעם מקום נרחב לדרכי אונקלוס בתרגומו. בכמה וכמה מקומות מזכיר הרמב"ם במורה את אונקלוס, מסתמך על תרגומו, משבח אותו. (עיין ביחוד מאמר א' כ"ז):

"אונקלוס הגר שלם מאוד בלשון העברית והארמית..."

 ועל תרגום פסוק אחד הוא אומר שם:

"וזה מופלא מאוד, יורה על שלמות זה האדון וטוב פירושו והבנתו הדברים כפי שהם ופתח לנו בזה התרגום עניין גדול..."

אך יש גם והרמב"ם תמה על תרגומו, במקום שנראה לו, שתרגומו חורג משיטתו הכללית (של אונקלוס) ואינו מתאים לדרך בה הולך במקומות מקבילים (עיין למשל דבריו מורה נבוכים א' ס"ו) וכן מקשה הוא במקומנו – אחר שחשב למצוא את שיטתו – על שלושה פסוקים הנראים  חורגים:

הרמב"ם עצמו עונה לשאלה ההיא את הדברים הבאים, (מורה נבוכים א' מ"ח):

וכאשר השתכלתי במה שמצאתיו מנוסחאות התרגום ( - עם מה ששמעתיו בשעת הלימוד - ) ראיתיו: כשימצא ה"ראיה" מחוברת בעוול או היזק או חמס יפרשהו: "וגלי קדם ה'", ואין ספק, שמילת "חזא" בלשון ההוא גוזרת ההשגה, וישב הדבר המושג כפי מה שהושג. (=כלומר: ומשום כך לא תרגם גם כאן "וחזא", משום שמילה זו בארמית כוללת, בלי ספק, גם את ההשגה שמשהו משיג בה דבר מה, גם את קבלת הדבר המושג לפי מה שהושג וההודאה בו.) ולזה, כשמצא (=המתרגם) הראיה נתלית בעוול, לא יאמר "חזא" אבל: "וגלי קדם ה'". (=כאשר מילת "ראיה" המיוחסת לאלוה מקושרת עם איזה עוולה, לא אמר "וחזא", מה שהיה מתבאר כהסכמת האלוה לעוולה, אלא "וגלי קדם ה'", לפניו נגלה, להורות על כך, שמאתו לא נעלם מה שנעשה, אף על פי שלא הסכים לכך).
והנה מצאתי כל "ראיה" מיוחסת לה' בכל התורה פרשה: "וחזא" זולת אלו אשר אספר לך: (בראשית כ"ט ל"ב) "כי ראה ה' בעניי" – ארי גלי קדם ה' עולבני, (בראשית ל"א י"ב) "כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך" – ארי גלי קדמי... (שמות ב' כ"ה) "וירא ה' את בני ישראל" = וגלי קדם ה' שעבודא דבני ישראל...
...וזה כולו היה נמשך ונראה בו (חבקוק א' י"ג) "והביט אל עמל לא תוכל" (=ובכל אלה הלך אונקלוס לשיטתו, מזכרו את המאמר "והביט אל עמל לא תוכל"), ולזה כל שעבוד וכל מרי יתרגמהו גלי קדמוהי, או "גלי קדמי".

אבל הרמב"ם עצמו רואה שאין כלל זה בלי יוצאים מן הכלל. ולפיכך הוא ממשיך:

אבל נפסד עלי זה הפירוש הטוב, הנאה, אשר אין ספק בו – בשלושה מקומות, היה מחוקם, לפי זאת הסברה, יפרשם "וגלי קדם ה'" ואני מוצא אותם בנוסחאות: 'וחזא ה'', והם אלו: (בראשית ו' ה') "וירא ה' כי רבה רעת האדם"; (בראשית ו' י"ב) "וירא אלוקים את הארץ והנה נשחתה", (בראשית כ"ט) "וירא ה' כי שנואה לאה", והקרוב אצלי – שיהיה זה טעות שנפל בנוסחאות שאין אצלנו כתיבת אונקלוס בזה, עד שנאמר: שמא יש לו בזה פירוש? (=מכיוון שאין בידינו הנוסחא הראשונה שכתב אונקלוס בעצם ידו לא נוכל לומר: אפשר היה לו בזה פירוש מיוחד).

                        (הפירושים בסוגריים לר' יהודה אבן שמואל).

ואולם הסבר אחר נותן מפרש התרגום הרב בן ציון יהודה ברקוביץ (מוילנא) בספרו עוטה אור, ועל פי הסברו יתפרשו גם אותם שלושה פסוקים אשר תמה עליהם הרמב"ם, ואלה דבריו (אחרי הביאו את דברי הרמב"ם שהבאנו לעיל):

ומאהבת הגר חתרתי לי במטמונים למצוא את הצפון בכוונתו ולהסיר התמיהות שנתקשה בהם הרב הגדול ומצאתי אור מתנוסס לעניות דעתי בע"ה והוא, כי לא יברח אונקלוס מלשון ראיה המיוחס לה' ית', כאשר לא יברח מלשון דיבור, שתרגם תמיד "וידבר" – ומלל. וכן "דבר ה' עם משה פנים אל פנים", עיין רמב"ן פ' ויגש, שהעיר בזה כי ידבר הכתוב בלשון בני אדם, ובפרט בלשון ראיה אשר מורה השגת השכל, כדברי הרב ז"ל.
אמנם עיקר מנוסתו (של אונקלוס) הוא מהתחדשות התנועה מן הבורא ית', כי מילת "וירא" – ל' עתיד עם וי"ו ההיפוך – מורה התחדשות העניין, כלומר עתה ראה העניין ולא קודם לכן. וכן בלשון ארמית מילת "וחזא", וזהו שלא יתכן בחוקי הבורא ית', כי את הכל כאחת יראה, אין דבר נעלם מאתו ית'.
ועתה תראה כי בדברים המעטים האלה יבואו על נכון כל דברי המתרגם, כאשר אספר לפניך כסדר שסיפר הרב ז"ל (=הרמב"ם): "כי ראה ה' בעניי" יקשה, וכי חלילה מקודם לא ראה?! על כן תרגם וגלי קדם. וכן (בראשית ל"א) "כי ראיתי אשר לבן עושה לך", ולא אך עתה ראה, כי אם בכל הימים אשר היה איתו, אבל עתה הגיע עת השלום, על כן תרגם "גלי". וכן כל הבא בשעבוד מצרים – הוא נתמשך העניין זמן רב, האם לא ראה חלילה כבודו ית' מקודם עד זמן הגאולה, לכן יתרגם גם כן "וגלי קדמי", רצונו לומר: העניין כבר גלוי וידוע לפניו יתברך, אך עתה הגיע הזמן "וידע אלוקים" כתרגומו "ואמר למפרקיהון" ... וכן באלה שזכר הרב ז"ל: (בראשית ו') "וירא ה' כי רבה רעת האדם", "וירא ה' את הארץ והנה נשחתה" – השינוי בזה הוא אינו תלוי בחוקו ית', רק ברעת האדם ובהשחתת הארץ אשר נתהווה עתה ולא קודם, לכן יתרגמו על פי הפשוט (=וחזא), וכן "ירא ה'' כי שנואה לאה", בא להורות כי תיכף אשר נהיתה שנואה ראה ה' ונתן לה הריון, ואל ה' הוא יודע, אבל בלשון שאמרה היא "כי ראה ה' בעניי", יתרגם בלשון "גלי קדם ה'", כי לא על הרגע הנראה תדבר...