דברי ה' ליעקב

גיליוננו זה עוסק באחרונה שבהתגלויות ה' לאבות ובאחרונה על אדמת האבות, עד שוב ישראל שוב לארצו בימי יהושע. התגלות זו בתחנה האחרונה בארץ ועל סף היציאה לגלות ארוכה ומרה באה במראות לילה, "הלילה" כסמל למפחיד, לעוין, למאיים, ידוע גם במקרא, גם במדרשים, גם בספרויות העמים, וכן מצאנו במדרשים רבים את חשכת הלילה כסמל לגלות, וכן גם בדברי פרשנינו. (עיין לדוגמה ישעיה כ"א, י"א-י"ב, ודברי רש"י ורד"ק שם). ולמשמעות התגלות זו במראות הלילה דווקא עיין דברי הפרשנים בגיליון ויגש תשי"ז.
שאלות א ו-ב עוסקות בפחדו התמוה של יעקב – בשעת רדתו אל בנו משנה למלך מצרים על פי הזמנה מכובדת של פרעה מלך מצרים – ובדברי העידוד שנאמרו לו בהתגלות זו, גם בדברי עידוד אלה עסקנו בגיליון ויגש תשי"ז שאלה ג, אלא ששם הובאו חמישה פרשנים אחרים, הרואים את בעייתנו מזווית ראיה אחרת.
בשאלה ב יש להבהיר לתלמידים את ההבדל בתפישת המפרשים, בין אלה הרואים את הפסוק כמדבר על יעקב כאיש הבודד, החד-פעמי, בסיטואציה המיוחדת שלו, ובין אלה הרואים את דברי העידוד וההבטחה לא כניתנים ליעקב האיש, אלא לאומה כולה בהתהלכה בחשכת ליל כל גלויותיה. בייחוד חשובות שאלות ב 3, 4. על זיהוי זה בין היחיד ובין האומה כולה עומד בובר,[*] בדברו על מקרא בכורים (דברים כ"ו):

עוד בעתים המאוחרות יותר אל יאמר האיש המביא את הבכורים "אבותי באו אל הארץ" אלא יאמר: "הגדתי היום כי באתי אל הארץ". כאן ממוזגים השנים, העם והיחיד. "באתי אל הארץ" משמעותו הראשונה: אני, עם ישראל, באתי אל הארץ. הדובר מזדהה עם עם ישראל ומדבר בשמו. פנית המצוה לישראל "כי תבוא אל הארץ" מקביל לה המאמר "באתי אל הארץ". גם בן דור מאוחר מדבר בשם אותו דור שבא לפנים לכנען, וממילא בשם כל העם כולו לכל דורותיו שבא לכנען בגוף אותו הדור.

אברבנאל נותן בפירושו שני פירושים מקבילים לפסוקנו, אחד לפיו הפסוק מדבר אל יעקב האיש, השני – הוא אשר הבאנו בגיליון – לפיו ידבר פסוקנו על גורל ישראל.

לחלק השלישי של דברי העידוד "ויוסף ישית ידו..." שהוא ביטוי יחידאי במקרא, נביא בזה את דברי בעל משך חכמה, אשר הוא עצמו אינו מתייחס אליהם כאל דברי פירוש ממש לפסוקנו, אך ראויים הם בכל זאת להישמע:

ויוסף ישית ידו על עיניך: יתכן שאמר לו, שבל יחקור בעיונו על תכלית ומהות הענין, שצריך לירד מצרימה ולעלות, כי מה זה סיבה לאיזו שלימות? שלאברהם אמר לילך לכנען להשאר שם בארץ המיוחדת לו, אך לילך למצרים – מה זה תכלית? אמר, כי ענין יוסף ישית ידו על עיניך, יעצום עיניך לבל תחקור ובל תסתכל אחרי דרכי ההשגחה, כי רמו, כי מי מלל זה, אשר הצער של יוסף יהא לתכלית נרצה כזו, שידור במצרים ויהיה לשליט ויפרסם דעות צודקות וכל הארץ יהיו כפופים לו; הלא זה הענין די לשום יד ולכסות השקפת עיניך והבטת הבנתך המוחשת. וזה על דרך צחות.

------------------------------------------------------------------------------------

[*] בובר, בין עם לארצו, שוקן ירושלים-ת"א, תש"ה, עמוד 8.