דברי משה לפני מותו

על כל הפרשה הזו חופף משהו מעצבות הפרידה: מי שנאמר בו "לא כהתה עינו ולא נס ליחו", מי שעלה למרום והיה כמלאכי השרת, מי שקרן או פניו, מי שנאמר בו שדיבר ה' איתו פה אל פה, מתוודה לפני קהלו: "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, לא אוכל עוד לצאת ולבוא", ופירשו המפרשים "לא אוכל" זה בדרכים שונות (שאלות א, ב). אלא שגם לדברי זה וגם לדברי זה מובלט כאן אותו חוסר אונים של מי שהוא – לאחר כל הגדולה והגבורה – אינו אלא בשר ודם.

יש להראות לתלמידים עד כמה הבליטה התורה גם כאן, גם בסוף פרשת וזאת-הברכה, ועד כמה הבליטו חכמינו כיוון זה שלא לעשותו בן-אלמוות. וראוי לקרוא עם התלמידים את המדרשים הבאים:

1. דברים רבה פרשה ט', ב:

זה שאמר הכתוב (קהלת ט'): "שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן".
א"ר תנחומא: המקרא הזה מדבר במשה, כיצד?
אתמול היה עולה לרקיע כנשר, עכשיו היה מבקש לעבור הירדן ואינו יכול, שנאמר (ל"א, ב) "לא תעבור את הירדן הזה". "ולא לגבורים המלחמה" – אתמול היו מלאכים מרתתין לפניו ועכשיו הוא אומר (דברים ט) "כי יגורתי מפני האף והחמה" "וגם לחכמים לחם" – אתמול (משלי כ"א) "עיר גבורים עלה חכם ויורד עז מבטחה" (כי התורה נקראת "לחם" על דרך "לכו ולחמו בלחמי" (משלי ט') והיום נטלה ממנו וניתנה ליהושע בן-נון.
"וגם לא לנבונים עשר" – אתמול היה מסיח כעשיר (שמות ל"ב): "שוב מחרון אפך", (במדבר י"ד) "סלח נא לעון העם הזה", ועכשיו הוא מסיח כרש "ואתחנן" – עשה עמי חנם. "וגם לא ליודעים חן"  - אתמול היה יודע האיך לרצות את בוראו (במדבר י', לה) "קומה ה'", "שובה ה'!" ועכשיו שנתחנן כל שבעת הימים, לסוף אמר לו הקב"ה "הן קרבו ימיך למות".

2. דברים רבה פרשה ט', ד:

אמר לו משה: ריבונו של עולם, אחרי כל אותו הכבוד ואותה הגבורה שראו עיני אני מת? א"ל הקב"ה: משה (תהלים פ"ט) "מי גבר יחיה ולא יראה מות?" מהו "מי גבר יחיה"? א"ר תנחומא: מי גבר כאברהם שירד לכבשן האש וניצל ואח"כ (בראשית כ"ה): "ויגוע וימת אברהם".
מי גבר כיצחק שפשט צווארו על המזבח ואח"כ אמר (בראשית כ"ז) "הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי" .
מי גבר כיעקב שנתפגש עם המלאך ואח"כ (בראשית מ"ז) "ויקרבו ימי ישראל למות".
מי גבר כמשה שדיבר עם בוראו פנים בפנים ואחר כך "הן קרבו ימיך למות".

כדי להבין יפה את הקשר בין חלקי פסוק ב' יש להבין את פירושו של  ה-ו' של "ו-ה' אמר אלי" ובזה גם המפתח לשאלה ב 2.

פסוק ב, שהוא לדברי הרמב"ן מכוון לנחם את ישראל מוצא את המשכו בפרק ג', שאף הוא עידוד ונחמה. "דור דור ודורשיו, דור דור ומנהיגיו" – אך השגחת ה' קיימת ועומדת.

על שינוי בדרכי ההשגחה עומד בעל העמק דבר, וכאן ההזדמנות לבאר לתלמידים – בייחוד לבני הנוער – כי מבחינה דתית אין הבדל בין ההשגחה בדרך של ניסים ונבואות ושידוד מערכות הטבע ובין השגחה באמצעות כל המערכת הטבעית, באמצעות גורמים חוקיים טבעיים, מדיניים, פסיכולוגיים וכדומה. (ואולי כדאי לברר בהזדמנות זו את המושגים נס נסתר ונס נגלה כפי שהסבירם הרמב"ן בפירושו לסוף פרשת בא).

למורי ביה"ס העממי יאמר בהזדמנות זו - עד כמה מחוסרת שחר היא השאלה הנמצאת לעיתים במחברות לעבודה עצמית לתנ"ך בסוף ספר יהושע: מה הסיבה לכיבוש המהיר (או לניצחונות המזהירים) - האם עובדת היות הכנענים בלתי מאוחדים ביניהם או היות יהושע מצביא בעל כישרונות מזהירים או היות ה' עם ישראל?

כל העמדת השאלה הזו היא בלתי תנ"כית בהחלט.