הפטרה

בהפטרת פרשתנו כבר עסקנו בגיליונות ויקרא של שנת תש"ך וכן של שנת תשכ"ג, ואף שם כמו בגיליוננו הפעם עסקנו בפסוקים ראשונים של הפטרתנו, אלא ששם הובאו פרשנים אחרים ובחלקם גם בעיות אחרות.

לשאלת המבנה של הפטרתנו בה פתחנו את לימודנו הפעם, יש להקדים את השאלה למקומו של פסוק ראשון מ"ג כ"א, האם הוא סיומו של הקטע הקודם – כדעת רד"ק ואברבנאל, למשל – או האם הוא פתיחה של הקטע החדש, כדעת רש"י ורבים אחרים ממפרשינו, וכדעת מסדרי ההפטרה. (עיין לזה בגיליון ויקרא תש"ך, שאלה א). ביחס למבנה ההפטרה כולה, הנה כדעת אברבנאל יש גם אנשי מדע שלא מבני אמונתנו החושבים, שהמחלק לפרקים קלקל כאן והפריד בין הדבקים, כך למשל אומר המלומד C.C. Torrey, בספרו האנגלי:

החלוקה לפרקים אשר לפנינו אינה נכונה. הפסוקים כ"ז-כ"ח אינם יכולים לשמש כסיום לנבואה, אשר לה הם שייכים: ויעידו על כך הפסוקים כ"ד-כ"ה, המרמזים שעתידים לבוא דברי נחמה כגון במ"ד א-ה', הסטרוקטורה של כל הנבואה מוכיחה שמ"ד א'-ה' הם המשכם של פרק מ"ג.

לשאלת מבנה ההפטרה עיין גם גיליון תשכ"ג, שאלה ב.

לשאלה ג יש להשוות את הפסוקים בישעיה א', במיכה ו', בירמיהו ז', שבהם מוכיחים הנביאים את ישראל על הביאם קרבנות ועל הרבותם בקרבנות אשר לא לרצון הם מפני ש... "ידיכם דמים מלאו". ונראה שפסוקנו קובל דווקא על חוסר הקרבנות או על מיעוטם. ויעויין לשאלה זו בשאלה ג של גיליון תש"ך.
בדרך מיוחדת הולך המלבי"ם:

ד"ה לא הבאת לי: הבאה הנקשרת עם למ"ד מורה שמביאו לקנין להיות שלו, לצרכו ואמר: העולה שהבאת, לא לי הבאת, כי אני איני צריך לעולה ולקרבן, רק הבאת אותה על האש לבד.

ושונה הוא איפוא עקרונית מפירושו של רש"י:   

ד"ה לא הבאת לי: כי אם לעכו"ם.

ועל הלומדים להשוות את כל הפירושים ביניהם ולשקול אותו מתוך ראיית פסוקנו בהקשר ההפטרה כולה.