מלך ערד
במדבר פרק כא, פסוקים א - ג
עיין גם גיליון חוקת תשי"ד, שעסק גם הוא במלך ערד.
שלושה פסוקים אלה של פרשתנו התחבטו בהם פרשנים ראשונים ואחרונים. נראה שפסוקי שופטים שהעמדנום בראש גיליוננו עומדים בסתירה גמורה למסופר בתורה. וכבר ניסח קושיה זו אברבנאל, באמרו:
במה שנאמר כאן "וישמע ה'... ויתן את הכנעני ויחרם אתהן ואת עריהם ויקרא שם המקום חרמה", כי הנה זה היה אחרי מות משה ואחרי מות יהושע והוא מה שנאמר בספר שופטים (א' ט"ז-י"ז)... ואם זה נעשה הדבר הזה איך כתבו משה בתורתו?
וגם חוקרים בני זמננו התחבטו בשאלה זו וראוי להטות אוזן לדברי פרופ' יהושע מ' גרינץ במאמרו החשוב לשופטים א',[*] ואלה דבריו הנוגעים לשאלתנו (אחרי הביאו את שלושת פסוקי פרשתנו):
הנדר היה בימי הנדודים האחרונים במדבר. מתי היה הכבוש והחרם? יש בזה שתי אפשרויות: או שאנו קובעים - עם הראב"ע - את הנדר והחרם שבתקופת המדבר ומפרידים בין כבוש ערד שבו מדובר בבמדבר כ"א א'-ג' לבין כבוש צפת, שבה מדובר בשופטים א' י"ז. או שאנו קובעים - עם הרמב"ן - את הנדר בתקופת הנדודים ואילו את הכבוש והחרם אנו נותנים ענין לאמור בשופטים א' י"ז, לומר שהוא הכבוש והחרם האמורים בבמ' כ"א ג'. יש כמה דברים שמסייעים לשיטתו של הראב"ע, המפריד בין השניים לגמרי: בבמדבר כ"א א'-ג' חונים ישראל בדרום, ואלו לפי שופטים א' ט"ז-י"ז הם באים מן הצפון. בבמדבר כ"א פותח הכנעני בהתקפה, בשופטים א' הדבר הפוך! הפותחים במלחמה הם שבטים ישראליים. וכן בעוד שבבמדבר כ"א מדובר בכלל ישראל – בשופטים א' הפועלים הם השבטים יהודה ושמעון, העושים בנחלתם. ואחרון אחרון: שמות המקומות שונים. ברם לפי שיטה זו עלינו לומר, שזו היתה התנפלות ספורדית, ללא המשך, והלוחמים חזרו למחנה במדבר...
ואילו לזכותה של שיטת הרמב"ן אומר פרופ' גרינץ שם:
הכבוש והחרם בפועל חלים בתקופת הכבוש (=ולא בימי משה) ועל כן מובן למה אין המשך לכבושים בתקופת המדבר, כי לא היו אז כאלה בארץ המערבית. לפי שיטה זו יתכן גם לבאר פסוק מקוטע כמו במדבר ל"ג, מ': ("וישמע הכנעני מלך ערד והוא יושב בנגב בארץ כנען בבוא בני ישראל") הכתוב לא המשיך, כי נמנע מלספר על מפלה, לזו עשויה לסייע גם הלשון המיוחדת בבמדבר כ"א ג': "ויתן ה' את הכנעני" ולא פירש בידי מי.
עד כאן דברי פרופ' גרינץ.
ועוד כדאי להשוות לדברי הראב"ע והרמב"ן שהבאנו בגיליוננו את דברי אברבנאל אשר כנראה טעה בהבנתם או שהיתה לפניו גירסה אחרת בדבר הראב"ע, ואלה דבריו:
והראב"ע כתב שהפסוק הזה כתבו יהושע בתורה. וגם זה איננו שוה להתרת הספר ההוא (=זה שהבאנוהו בראש העלון), כי הנה אחרי מות יהושע היה הענין ההוא, כמו שנזכר בספר שופטים (א' י"ז), ולכן כתב הרמב"ן במקום הזה: אבל השלים הכתוב להזכיר כאן הענין והוא כענין הפרשה ברדת המן... (ומביא דברי הרמב"ן עד "ממחרת הפסח"). כי הרב (=רמב"ן) כסתה כלימה פניו לכתוב שיהושע כתב זה, ולכן הניח הדבר בסתם, ש"הכתוב השלימו", אבל לא זכר מי היה הכותב, כיון שלא היה משה עליו השלום. והדעת הזה בכללו לקחו הראב"ע מדברי הקראים שבפירושי התורה אשר להם נמנו וגמרו שלא כתב זה משה. והרמב"ן נטה אחרי הראב"ע. והתימה משלמות תורתו וקדושו (=של הרמב"ן) שיצא מפיו שיש בתורה דבר שלא כתבו משה. והם אם כן בכלל (במדבר ט"ו ל"א) "כי דבר ה' בזה"...
עד כאן דברי אברבנאל.
-----------------------------------------------------------------------------------
[*] ספר סגל, כתבי החברה לחקר המקרא, ספר י"ז, ירושלים תשכ"ה; י"מ גרינץ, "שופטים א'", עמודים 42/71, לענייננו עמודים 24-23, 66-64.
