גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

מעשה אבות סימן לבנים

ב.

"וישובו המלאכים..."

ג.

"והיה המחנה הנשאר לפליטה..."

פרשת וישלח
שנת תשכ"ח

הכנות יעקב

בראשית פרק לב

גליון זה מוקדש כולו לרמב"ן, לשנת ה-700 לעלייתו ארצה
א.  מעשה אבות סימן לבנים

רמב"ן, פרק י"ב פסוק ו':

ד"ה ויעבר אברם בארץ: אמר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה ואמרו (תנחומא לך-לך) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בסיפור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם מקרים מיותרים, אין בהם תועלת; וכולם באים ללמוד על העתיד.

רמב"ן, בהקדמה לפרשת וישלח:

נכתבה הפרשה הזאת להודיענו כי הציל הקב"ה את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו ושלח מלאך והצילו; וללמדנו עוד, שהוא לא בטח בצדקו והשתדל בהצלתו בכל יכולתו. ויש בה עוד רמז לדורות, כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו, יארע לנו תמיד עם בני עשו וראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק שנזמן עצמנו לשלושה דברים שהזמין הוא עצמו, לתפילה לדורון ולהצלה בדרך מלחמה לברוח ולהנצל, וכבר ראו רבותינו הרמז הזה מן הפרשה הזאת כאשר אפרש (לפסוק ט' והיה המחנה הנשאר לפליטה).

רמב"ן, פסוק ד':

ד"ה אל עשו אחיו ארצה שעיר: בעבור היות נגב ארץ ישראל על יד אדום ואביו יושב בארץ הנגב, יש לו לעבור דרך אדום או קרוב משם, על כן פחד אולי ישמע עשו והקדים לשלוח אליו מלאכים לארצו. וכבר תפסוהו החכמים על זה: אמרו בבראשית רבה (ע"ה ב') (משלי כ"ו י"ז) "מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו" אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך (עשו היה הולך לדרכו) (לא רצה להתגרות ביעקב) והיית משלח אצלו ואומר לו: כה אמר עבדך יעקב?! (עד כאן דברי המדרש). ועל דעתי גם זה ירמוז, כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים, ומהם שבאו ברומה והיא היתה סיבת נפילתם בידם, וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים.

רמב"ן, פסוק י"ז:

ד"ה ורוח תשימו בין עדר לעדר: כדי להשביע עיניו של אותו רשע ולתווהו (פירוש: שיהיה תמה) על הדורון. וסברו בבראשית רבה שיש בזה רמז: אמר יעקב לפני הקב"ה: "רבונו של עולם, אם יהיו צרות באות על בני – לא תביא אותן זו אחר זו, אלא תרוח להם מצרותיהם", עשה רמז, שיהיו המסים והארנונות שיגבו בני עשו מזרעו ברווח והפרש בין זו לזו.

1.

מהי ביקורתו של הרמב"ן – בעקבות חז"ל – להתנהגות יעקב בפרקנו?

2.

כיצד אין ביקורת הרמב"ן (לפס' ד ד"ה אל עשו) על התנהגות יעקב עומדת בסתירה לדבריו בהקדמה לפרשת וישלח "ללמדנו שהוא לא בטח בצדקו והשתדל בהצלחתו בכל יכולתו"?

3.

מהו הקו המשותף לפירושי הרמב"ן בכל הקטעים הנ"ל?

(וצרף הנה גם את דברי הרמב"ן שהובאו בשאלה ג.)

4.

מה ההבדל בין פירושו על דרך "מעשי אבות סימן לבנים" לפסוק ד' ובין פירושו על דרך זו לפס' י"ז?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר