הברכה לכלל ישראל

רש"י, פסוק כ"ה:

ד"ה ברזל ונחשת מנעלך: עכשיו הוא מדבר נגד כל ישראל, שהיו גיבוריהם יושבים בערי הספר ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים ליכנס בה כאילו היא סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחשת. דבר אחר ברזל ונחשת מנעלך ארצכם נעולה בהרים שחוצבין מהם ברזל ונחשת, וארצו של אשר היתה מנעולה של ארץ ישראל.

ד"ה וכימיך דבאך: וכימים שהם טובים לך, שהן ימי תחילתך ימי נעוריך כן יהיו ימי זקנתך, שהם דואבים זבים ומתמוטטים.

דבר אחר: וכימיך דבאך: וכימיך שהם טובים לך כמנין ימיך, כל הימים אשר אתם עושים רצונו של מקום, יהיו דבאך שכל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל, שתהא מבורכת בפירות. וכל הארצות מתפרנסות הימנה וממשיכות לה כספם וזהבם אישקורונ"ט [ישפעו]. הכסף והזהב כלה מהם, שהן מזיבות אותם לארצכם.

ד"ה אין כאל ישורון: דע לך ישורון שאין כאל בכל אלהי העמים ולא כצורך צורם.

רבנו בחיי:

ד"ה אין כאל: כאילו אמר: ישורון, אין כאל! והנה אחר שסיים לברך השבטים אחד אחד, התחיל עתה לדבר עם כולם בכלל ויודיע להם טוב חלקם כי יוצר הכל הוא, ויבשר אותם בירושת הארץ שיזכו לבוא בתוכה, מה שלא זכה הוא.

רש"י:

ד"ה אין כאל ישורון: דע לך ישורון, שאין כאל בכל אלהי העמים ולא כצורך צורם.

ד"ה רוכב שמים: הוא אותו אלוה שבעזרתך ובגאותו הוא רוכב שחקים.

ד"ה מעונה אלוהי קדם: למעון הם השחקים לאלוהי קדם, שקדם לכל אלוהים וברר לו שחקים לשבתו ומעונתו, ומתחת מעונתו כל בעלי זרוע שוכנים.

לדברי רש"י אלה אומר ספר הזכרון:

כוונת רש"י לומר שכל הכתוב (כ"ו-כ"ז) הוא סיפור גבורת ה' וכחו הגדול, ואינו ברכה שמברך לישראל, שה' יתברך יהיה בעזרם, שאין לענין זה קשר לא לפניו ולא לאחריו.

פסוק כ"ח

"וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב"

סנהדרין ק"ד ע"א:

אמר רבא אמר ר' יוחנן: אמר הקב"ה: אני אמרתי "וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב" – עכשיו (משחטאתם) יהיה בדד מושבכם שנאמר "איכה ישבה בדד".

מהרש"א, שם:

בטח בדד – מתוך שיהיה בטוח, יהיה שוכן בדד. כמו (דברים ל"ג כ') "כלביא שכן" שיתרחקו ממנו מתוך שיפחדו מפניו, הנה עכשיו לפחיתותם – מתוך שנמאסו, יתרחקו ממנו, כמו שנאמר (ויקרא י"ג מ"ה-מ"ו) "הצרוע... כל ימי אשר הנגע בו בדד ישב".

רש"י לפסוקנו:

ד"ה בטח בדד: כל יחיד ויחיד איש תחת גפנו ותחת תאנתו, מפוזרין, ואין צריכים להתאסף ולישב יחד מפני האויב.

והשוה לדבריו תהלים ד' ט':

"כִּי-אַתָּה ה' לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי"

רש"י:

 כמו (דברים ל"ג) "בטח בדד עין יעקב" לשון מבטח ושקט הוא שאינו צורך להושיב עמו גייסות.

העמק דבר, (ר' נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוזין, נפטר תרנ"ג):

ופירוש "בטח" הוא במנוחת הנפש בהאהב בין אדם לחברו ובלי התחרות עם שאר אומות העולם. ו"בדד" הוא בלי התערבות יתירה עם אומות העולם ברעות והתחתנות, אלא בדד, מובדלים ומצוינים בפני עצמם. ושתי מידות הללו הם "עין יעקב" – מידתו ומבוקשו של יעקב שיהיו בניו כן.

פסוק כ"ט

"אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה'"

אברבנאל:

... ואחשוב, שמזה המקום למד המשורר באמרו (תהלים קמ"ד) "אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מהטבות תבנית היכל, מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן... צאננו מאליפות... אלופינו מסובלים..." חתם הדברים ואמר "אשרי העם שככה לו", כי אחרי זכרו הטובות הגשמיות מהבנים והקניינים אמר בדרך תמיהה: האם תחשוב: "אשרי העם שככה לו"? ושאושר האדם והצלחותיו תלויים בדברים אלה מהבנים והבנות והאלפים והצאן והבקר? אין הדבר כן, אבל "אשרי העם שה' אלוהיו!" - כי זהו האושר האמתי, לא המזווים ולא השורים.