חוקים, אהבת הגר ויושר במשא ומתן

   יקשה למצוא את סיבת סידור המצוות בפרקנו וכבר הקשה אברבנאל:

למה נסמכה מצוות "מפני שיבה תקום" (פסוק ל"ב) אל מצוות "אל תפנו אל האובות" (פסוק ל"א), כי יראה שאין עניין לזה עם זה?

השווה את שתי התשובות הבאות לשאלתנו:

ראב"ע, פסוק ל"א:

ד"ה אל תפנו: ...וטעם להזכיר "מפני שיבה תקום", בעבור המת כי הזקן קרוב למיתה, כי גופו כמת נחשב, והנה טעמו כל זקן וכל איש שיבה. וטעם "ויראת מאלהיך" - יענישך בימי הזקנה.

ועיין גם בפרושיו לפסוקים הקודמים:

ד"ה לא תקיפו פאת ראשכם: ...ויש אומרים כי זה הפסוק דבק עם "ושרט לנפש" (פסוק כ"ח), כי יש מי שישחית פאת ראש גם פאת זקן בעבור המת.

פסוק כ"ח:

ד"ה וכתובת קעקע: יש אומרים שהוא דבק עם "ושרט לנפש", כי יש מי שירשום גופו בצורה הידועה באש על המת, ויש עוד היום...

פסוק ל':

ד"ה את שבתותי: בעבור המת, שאין אבל בשבת... וטעם "אני ה'" - שאם לא ייראו ממקדשו ויתנו לו כבוד - יענישם.

ר' שמשון רפאל הירש, (תרגום מגרמנית):

הנשאל באוב רוצה לשעבד את כל מהותו ואת כל מעשיו לפקודת מקסם כזב... הוא מבקש להיות "טמא". הטומאה הרוחנית והמוסרית, שפירושה אינה אלא התמסרות מוחלטת של כל כוחות הנפש מתוך חירות והכרה לרצון האלוקי המתגלה בתורה. "מפני שיבה תקום" הוא הצו החיובי המקביל בניגודו לאיסור של "אל תפנו לאובות"... עלינו להעריץ את הבינה הצלולה האנושית, ההולכת ומתבגרת בנסיונות החיים, ואת רוח האלוקים המדבר אלינו מתוך התורה, ושומה עלינו בכל מקום שנפגוש בנושאיהם בדמות "זקנים", ו"חכמים" לקום לפניהם ולהדרם. 

השווה

ישעיה ח' י"ט-כ':

"וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים הֲלוֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר"

רש"י, שם י"ט:

ד"ה וכי יאמרו אליכם: האומות.

ד"ה הלא עם אל אלהיו ידרוש: זו תהא תשובתכם: הלא עם כמונו, אשר לו אלהים כאלהינו, אל אלהיו ידרוש, שמא תאמרו לנו להיות כמותכם, לדרוש צורכי החיים מן המתים. 

פסוק כ':

ד"ה לתורה ולתעודה: מחובר למעלה הימנו שמא נדרוש אל המתים לתורה ולתעודה בעד החיים להורות לנו מה נעשה כל זה לפי המדרש, ולפי פשוטו יש לפתור "וכי יאמרו אליכם" וגו', גמר נבואתו הוא שאמר וייסרני מלכת בדרך העם הזה, והוכיחו הקב"ה לנביא ולסיעתו של חזקיה, כשיאמרו אליכם שבנא וסיעתו שיראו את חזקיה מבעט בעבודת כוכבים, "דרשו אל האובות ואל הידעונים" ובררו בעבודת כוכבים באשר עשו אבות הראשונים, והשיבו את המלוכה אל סנחרב.

ד"ה הלא (כל) עם אל אלהיו ידרוש: עובדים עבודת כוכבים ודורשים בעד החיים אל המתים, אף אתם יש לכם לעשות כן.

ד"ה לתורה ולתעודה: זו תהא תשובתכם שתשמרו את התורה כמה שנאמר למעלה "צור תעודה חתום תורה" ולא תאמינו לדבריהם.

ד"ה אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר: מאחר שתשיבו לו תשובה זו תראו ותשמעו אם לא יהיו מודים כשרים שבהם לדבריכם, ויאמרו כדבר הזה אמת אשר אין לו אלוה אוב וידעוני שום שחר, אין ראוי לשחר פניו כן תירגם יונתן, ומדרש אגדה על עצמו אינו מזריח השחר, שהרי עינים לו ואינו רואה ואיך יזריח על אחרים, ענין אחר אם לא יאמרו כדבר הזה, עתה תראו אם לא יאמרו אליכם כדבר הזה דרשו אל האובות אף על פי שאין לו שחר ולא ממש בדבר הזה לא יבושו מלומר אליכ

פסוק ל"א

"אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים אַל תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם..."

רש"י:

ד"ה אל תבקשו: להיות עסוקים בם, שאם תעסקו בם, אתם מיטמאין לפני, ואני מתעב אתכם.

ספורנו:

ד"ה אל תבקשו לטמאה בם: אל תבקשו אותם כדי להיטמא בהם, אבל תבקשו לדעת טיבם להורות, כאמרם ז"ל (שבת ע"ה א') "'לא תלמד לעשות' (דברים י"ח ט') - אבל אתה למד להבין ולהורות".

פסוק ל"ב

"מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן"

קדושין ל"ב ב', וכן ספרא פ':

תנו רבנן: לפני שיבה... אפילו זקן אשמאי? (פירוש רבינו תם: לשון שוממין – בור ועם הארץ כדמתרגמינן (בראשית מ"ז) "והארץ לא תשם" - "וארעא לא תבור") תלמוד לומר: "זקן" – ואין זקן אלא חכם, שנאמר (במדבר י"א): "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל". ר' יוסי הגלילי אומר: אין זקן אלא מי שקנה חכמה (רש"י: ולשון נוטריקון הוא: זקן – זה שקנה חכמה), שנאמר (משלי ח'): "ה' קנני ראשית דרכו"... איסי בן יהודה אומר: "מפני שיבה..." אפילו כל שיבה במשמע.