שבת שבתון

בפרשת כי תשא ל"א י"ב-י"ז נאמר איסור מלאכה בשבת בסוף כל פרטי בנין המשכן.

בפרשתנו מובא ענין איסור מלאכה בשבת לפני כל פרטי בנין המשכן.

פסוק א'

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם"

המלבי"ם, מקשה:

יפלא מאוד, איך אמר שציוה ה' לעשות, הלא הציווי דפה שהוא שלא לעשות מלאכה בשבת ואינה לעשות, רק שלא לעשות?

פסוק ב'

"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'"

השווה:

שמות כ' ח'     

"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ"

שמות כ"ג י"ב    

"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ"

שמות ל"א ט"ו   

"שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה"

שמות ל"ה ב'     

"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה"

פסוק ג'

"לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ"

רשב"ם:

ד"ה לא תבערו אש: לפי שבימים טובים כתיב אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, ושם הותרה הבערת אש לאפות ולבשל. אבל בשבת כתב את אשר תאפו אפו מבעוד יום, ואת אשר תבשלו בשלו, לכך מזהיר כי בשבת לא תבערו אש למלאכת אוכל נפש, וכל שכן שאר מלאכות שאסורין אפילו ביום טוב.

חזקוני:

ד"ה לא תבערו אש: לפי פשוטו הזהיר על הבערה יותר משאר מלאכות לפי שאינה נראית מלאכה.

רבנו מאיר מרוטנברג, (מהר"ם) (1295-1230) אשר קונן על שרפת התלמוד בפריז (1242) "שאלי שרופה באש" משלב בקינתו את הביטוי "הבערה לחלק יצאה" (העמידני על זה חברי מר א' אלינר):

 ... צורי בלפיד ואש הלבעבור זה נתנה
     כי באחריתך תלהט אש בשוליך
 ... חגרי לבוש שק עלי ההבערה
     אשר יצאה לחלק וספתה את תלוליך.