"לא תלך רכיל בעמך"

רמב"ם, הלכות דעות פרק ז': הלכה א'-ג':

א. המרגל בחברו עובר בלא תעשה, שנאמר: "לא תלך רכיל בעמך". אע"פ שאין לוקין על דבר זה, עוון גדול הוא וגורם להרג נפשות רבות מישראל, לכך נסמך לו "ולא תעמוד על דם רעך". צא ולמד מה אירע לדואג האדומי (שמואל א' פרק כ"א א'-י"א; פרק כ"ב).

ב. איזהו רכיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר: כך אמר פלוני (עליך), כך וכך שמעתי על פלוני – אף על פי שהוא אמת, הרי זה מחריב את העולם. ויש עוון גדול מזה עד מאוד. והוא בכלל לאו זה – והוא לשון הרע, והוא המספר בגנות חברו, אף על פי שאמר אמת; אבל האומר שקר נקרא מוציא שם רע על חברו. אבל בעל לשון הרע זה שיושב ואומר: "כך וכך עשה פלוני וכל וכך היו אבותיו וכך וכך שמעתי עליו" ואמר דברים של גנאי – על זה אמר הכתוב (תהלים י"ב) "יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות".

ג. ואמרו חכמים: שלוש עברות נפרעים מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא: עכו"ם וגילוי עריות ושפיכות דמים. ולשון הרע כנגד כולם. ועוד אמרו חכמים: כל המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר: שנאמר (תהלים י"ב): "אשר אמרו לשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו." ועוד אמרו: שלושה לשון הרע הורגת: האומרו והמקבלו וזה שאומר עליו. והמקבלו יותר מן האומרו.

ונאמר בחפץ חיים, הלכות לשון הרע כלל ו':

אסור לקבל לשון הרע בין שהוא מהדברים שבין אדם למקום או מהדברים שבין אדם לחברו, דהיינו שלא נאמין בלבנו שהסיפור הוא אמת, כי על ידי זה יבוזה בעיניו מי שנאמר עליו, ואפילו אם לא יסכים לו בפירוש לסיפורו, שאם לא כן הרי הוא שונה את העוון בכפלים, שהוא מספר ומקבל.

ועיין רש"י, שמות כ"ג א':

ד"ה לא תשא שמע שוא: כתרגומו, לא תקבל שמע דשקר, אזהרה למקבל לשון הרע ולדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיבוא בעל דין חברו.

פסוק ט"ז

"לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ"

רש"י:

ד"ה לא תלך רכיל: אני אומר: על שם שכל משלחי מדנים ומספרי לשון הרע הולכים בבתי רעיהם לרגל מה יראו רע או מה ישמעו רע לספר בשוק, נקראים הולכי רכיל, הולכי רגילה אשפיי"מנט בלע"ז. וראיה לדברי שלא מצינו רכילות שאין כתוב בלשון הליכה, לא תלך רכיל, הולכי רכיל נחשת וברזל (ירמיהו ו') ושאר לשון הרע אין כתוב בו הליכה (תהילים ק"א) מלשני בסתר רעהו (שם ק"כ) לשון רמיה (שם י"ב) לשון מדברת גדולות. לכך אני אומר שהלשון הולך ומרגל שהכ"ף נחלפת בגימ"ל שכל האותיות שמוצאיהם ממקום א' מתחלפות זו בזו בי"ת בפ"א וגימ"ל בכ"ף וקו"ף בכ"ף ונו"ן בלמ"ד וזי"ן בצד"י וכן (ש"ב י"ט) וירגל בעבדך רגל במרמה לאמר עלי רעה וכן (תהילים ט"ו) לא רגל על לשונו, וכן רוכל הסוחר ומרגל אחר כל סחורה וכל המוכר בשמים להתקשט בהם הנשים על שם שמחזר תמיד בעיירות נקרא רוכל לשון רוגל, ותרגומו לא תיכול קורצין כמו (דנייאל ג') ואכלו קורציהון די יהודאי אכל קורצא בי מלכא, נראה בעיני שהיה משפטם לאכול בבית המקבל דבריהם שום הלעטה והוא גמר חיזוק שדבריו מקויימים ומעמידם על האמת ואותה הלעטה נקראת אכילת קורצין לשון קורץ בעיניו (משלי ו') שכן דרך כל הולכי רכיל לקרוץ בעיניהם ולרמוז דברי רכילותן שלא יבינו שאר השומעים.

רמב"ן:

ד"ה לא תלך רכיל: (אחרי הביאו לשון רש"י) ואין במה שפירש בתרגום הזה טעם או ריח, כי השומע מן הרכיל לא ישבע לו שיאמין דבריו ולא יתן לו אות ומופת, גם המלשין עבד אל אדוניו לא יבטיחנו האדון שישמע אליו, ומה טעם לאכילה הזאת. ונבוכדנאצר בהודאת [בהוראת] הצדיקים עשה מה שעשה, לא האכילם למלשינים ולא נשבע להם, וגם לא האמין להם אבל שאל הצדא שדרך מישך וגו' (דניאל ג' י"ד), וציוה שישתחוו מכאן ואילך והיה מעביר על מה שעברו. ודריוש לא היה מאכיל לו למלשיני דניאל רק לענה וראש, וכתוב בהן די אכלו קרצוהי די דניאל. ואפילו אם אמת הדבר שיעשה כן בזמנים ההם, אחר שהכתוב אמר "לא תלך רכיל בעמך" למה יזכיר אונקלוס מנהג השטות ההוא ואין לאזהרה ענין בו.
אבל עיקר לשון הארמית בכאן איננו אלא לשון השמעת קול, והוא מורגל בדברי חכמים (ב"ב ה' א'), ועיזא לאו אכלויי מכלו ליה ולאו גברא בעי לאכלויי, ותרגום יונתן קרא בגרון (ישעיה נ"ח א'), אכלי, ושרק לו מקצה הארץ (שם ה' כ"ו), ויכלי ליה, וינהום עליו כנהמת ים (שם שם ל'), ויכלי עליהון, וכן במקומות רבים. והנה הוא לשון כל משמיע קול שיודיע חפצו בלא חיתוך מילות, ולכן יאמר כן בצועק לעזים הנכנסות בשדה ויתרגם כן השורק והנוהם והצועק. ודרך הרכילים לבוא ברבים או לפני המושל וינהמו בגרונם ויקרצו בעיניהם לרמוז כי שמעו דברים עד שיפצרו בהם ויגידו אותן, על כן נקראים אוכלי קורצין, נוהמים ברמזים. ואונקלוס תרגם רכילות ענינו, וכן שמו בלשון הארמית, ולא חשש לפרש לשון הכתוב וכן דרכו תמיד, כי להבין הענין הוא מתכוון. אבל בלשון הקודש היו קורין אותם "הולכי רכיל", מן אבקת רוכל (שיר השירים ג' ו'), רכלתך (יחזקאל כ"ו י"ב), כי הרוכל הולך כל היום קונה מכאן ומכאן והולך ומוכר במקומות אחרים בכאן ובכאן, כמו שמזכירין חכמים (מעשרות פ"ב מ"ג) רוכלין המחזירין בעיירות.
וזה טעם "בעמך", כי הוא הולך ברבים. ולהבדיל בין שניהם, היה שם זה "רוכל" פועל, ושם זה "רכיל" שם תואר בעצמו כמו סריס נזיר, ירמוז השם כי בנפשו הוא ועליו תשוב.

רשב"ם:

ד"ה לא תלך רכיל: המחזר בעיירות מהלך לומר לשון הרע מזה אל זה. ותרגום לא תיכול קורצין: לא תכריז רכילות. וכן בדניאל: אכלו קורציהון דיהודאי, הכריזו. וכן ירעם משמים מתורגם אכלי מן שמיא, לשון השמעת קול.

סנהדרין ל"א:

ומניין לכשיצא אחד מן הדיינים לא יאמר: "אני מזכה וחברי מחייבים, אבל מה אעשה שחברי רבו עלי"? על זה נאמר: "לא תלך רכיל בעמך" ואומר (משלי י"ט): "הולך רכיל מגלה סוד".