בחירת ישראל

השווה:

פרק ט"ו פסוק כ"ו 

"אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ
וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה
וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו
וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם
לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ
כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ"

פרק י"ט פסוק ה'   

"וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי
וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים
כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ
וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים
וְגוֹי קָדוֹשׁ"

פסוק ג'

"וּמֹשֶׁה עָלָה"

חזקוני:

...יש מפרשים: מעצמו עלה לשאול מפי הקב"ה במה יעבדוהו, לקיימה שאמר לו (שמות ג' י"א) "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה". והקב"ה אמר לו: "כה תאמר לבית יעקב... אם שמוע תשמעו..." זאת תהיה עבודתי.

פסוק ה'

"וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ"

פסוקים ח'-ט'

"וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם... וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'"

ראב"ע:

אחר שאמר "וישב משה" מה טעם לומר "ויגד משה את דברי העם אל ה'"? דע כי פסוקים רבים בתורה שהיו ראויים להיותם מוקדמים, והנה פירושם וכבר היה כך וכך. כמו (בראשית ב' ז') "וייצר ה' א-לוהים" – וכבר יצר. (בראשית ב' ט') "ויצמח ה' א-לוהים" וכבר הצמיח; (בראשית כ"ד כ"ג): "ויאמר בת מי את?" וכבר אמר. וכן כתוב (בראשית כ"ד מ"ז) "ואשאל אותה ואומר..." ואחר כך "ואשים הנזם על אפה"; וכן (בראשית כ"ד ס"ה) "ותאמר אל העבד: מי האיש הלזה" וכבר אמרה אל העבד, או (פסוק ס"ד) "ותפול מעל הגמל" ואין צורך להאריך. והנה זה הדבר מפורש בדברי משה, כאשר אפרש.
דע, כי מצרים והודו הם מבני חם, ואלה סומכין על אלה, ואנשי הודו אינם אוכלין בשר, וכך היו עושים המצרים, ולא נשתנו מזה המנהג, (רק כעבור שהתגבר עליהם מלכות ישמעאל ושבו לדתו). וחכמי הודו נותנין ראיות כפי מחשבתם, כי לא יתכן שידבר ה' עם אדם וחי, וישראל היו במצרים והיו בהם אנשים על דעת האמונה הזאת, והיתה נבואת משה בספק אצלם.
ואין טענה ממילת (שמות י"ד ל"א) "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – כי כתוב "וירא ישראל" ולא "כל ישראל", ואפילו אם היה כתוב "כל ישראל" ידבר על הרוב כמשפט הלשון, כמו (שמות ט' ו') "וימת כל מקנה מצרים" . ואחר כן כתוב (ט' י"ט) "שלח העז את מקנך".
והיה טעם (י"ט, ט') "הנה אנכי בא אליך בעב הענן" תשובה על דברי משה, שהגיד לו כן.

רמב"ן:

ד"ה וישב משה את דברי העם אל ה': ששב לפניו אל ההר עם מענה העם. והנה הכל גלוי לפניו ולא שאלו: מה ענה לך העם הזה? ובענין שכתוב (דברים ה' כ"ה) "וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי" ובבואו לפניו, אמר ה' יתברך (פסוק ט') "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם". ואז הגיד לפניו ואמר: "רבונו של עולם! בניך מאמינים הם ומקבלים עליהם כל אשר תדבר". וכן (במדבר י"ג כ"ו): "וישיבו אותם דבר ויראום את פרי הארץ", שובם עליהם עם הדברים שראו, כי אח"כ אמר "ויספרו לו ויאמרו". ואין צורך לדברי ר' אברהם (הראב"ע) בזה.

ר' יוסף אבן כספי:

ויגד משה את דברי העם אל ה': בזה נבהל החכם אבן עזרא, בראותו "וישב משה" ואחר "ויגד משה" בזולת ירידה שניה. ואני תמה, איך נפלא מאשר נראה תמיד פעמים אין מספר להם, עד שאין ראוי להביא חברים, מצורף שזה גם סבור דברינו בלשון רומי, כי נשוב לזכור שנית דבר מה להצעה למה שירצה לומר, כל שכן בהיותם סיבה הכרחית. וזה כי בעבור שנפסקו דברי משה אחר "וישב" (פסוק ח') במאמר ה' (פסוק ט') "הנה אנכי"... שב לומר "ויגד משה", לפי זאת ההגדה סיבה עצמית למה שכתוב אחריו (פסוק י'): "ויאמר ה' אל משה: לך אל העם וקדשתם", וזה כאילו אמר: ובעבור שהגיד משה את דברי העם אל ה', רצוני מה שנתרצו ואמרו: "נעשה!", לכן אמר אז ה' למשה שיקדשם, כי אי אפשר לכופם! ואם (- ואילו) מאנו, לא אמר ה' זה.
והנה זה מעט בפרשת "ויהי בשלח" כמו זה: כתוב (י"ד ח') "וירדף אחרי בני ישראל ובני ישראל יוצאים ביד רמה" ואחריו (פסוק ט') "וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם". וזה לצרף ולסמוך העילה עם העלול! רצוני, כי הרדיפה סיבה להשגה, ורבים כן אין מספר.