פסוק ט'
"כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו"
רש"י:
ד"ה אשר אני מראה אותך: כאן את תבנית המשכן. המקרא הזה מחובר למקרא של מעלה הימנו "ועשו לי מקדש" – ככל אשר אני מראה אותך.
רשב"ם:
ד"ה ככל אשר אני מראה אותך: ככל הדמויות של כלים ושל בניינים הראה לו ממש הקדוש ב"ה למשה, כמו שמצינו ביחזקאל בבנין שהראהו בבבל במראות אלוהים, וגם בדיבור הראה לו ופירש לו כמו שכתב. וכן מוכיח לפנינו (כ"ה מ') "ככל אשר אתה מראה בהר"; אם בדיבור בלבד, היה אומר "אשר אתה מראה". למה הוצרך לומר "בהר"?
ראב"ע:
ד"ה מראה אותך: במראה העין, כי מראות יחזקאל היו בחלום נבואה. והוסיף ה"א הדעת ואמר "המשכן" אחר שהזכיר "מקדש".
ר' אברהם בן הרמב"ם:
ד"ה אשר אני מראה אותך: ואולי יאמר האומר: למה לא אמר הכתוב (ל"ט מ"ג) "והנה עשו אותה כאשר הראה ה' את משה" (במקום מה שנאמר "אשר צוה ה' את משה")? נאמר בזה שני טעמים: אחד משניהם קרוב והשני דק; והקרוב בשניהם, שהחכמים ז"ל לא הגיע אליהם אלא ציווי. והשני, שראיית משה את תבנית המשכן אינה ראיית חומרים גשמיים אלא ראיית צורה, כעין דמיון, ובכך היא ראיה כעין אמירה, וכבר העזתי וניגשתי.
ולראיה כזו כבר הודרך דוד במראה הנבואה לראית המקדש ופרטיו לפני בניינו וכן אמר הכתוב (דברי הימים א' כ"ח י"א) "ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו..." ואמר בסוף (שם י"ט) "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, כל מלאכות התבנית".
ר' יוסף בכור שור:
ד"ה ככל אשר אני מראה אותך: יש לפרש שהראהו ממש את התבנית, ויש לפרש שקורא "מראה" מה שאומר לו מענין המשכן, ומראה לו איך יעשה אותו, וכן לשון בני אדם.
| 1. |
מהי השאלה (או השאלות) שרצו הפרשנים לישב? |
| 2. |
לשם מה מוסיף רש"י בפירושו מילת "כאן"? |
| 3. |
מה ההבדל בין דעות הפרשנים השונים? |
| 4. |
הסבר את המקומות המסומנים בקו (שים לב: מי הם "החכמים" בדברי בן הרמב"ם, ומה היא "לשון בני אדם" בדברי בכור שור)? |
פרק ה' פסוק כ"ז
"וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הַמַּס שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ"
לפי זה מקשה אברבנאל:
יש להתעורר על המס שנזכר בכאן. שהעלה המלך שלמה מכל ישראל שלשים אלף כי הגרים היו עובדים במלאכה (עיין פרק ט' כ"ב, וכן דברי הימים ב' ח' ט').
והנה קצת מיישובי הפרשנים לקושיה זו:
רש"י:
ד"ה ויהי המס: עולה לשכר של שלושים אלף איש.
רד"ק:
ד"ה ויהי המס: והנה מצאנו (ט' כ"ב) "ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד", כי הגרים היו החוצבים והסבלים?
ואם תאמרו כי כסף העלה מס על שכר שלושים אלף, מה טעם לומר (כאן כ"ח) "חודש יהיו בלבנון ושנים חדשים בביתו"? אלא נאמר כי כריתות העצים בלבנון לא היתה עבודה קשה כמו חציבת האבנים בהר ונשאם בכתף. וכריתת העצים בלבנון לא היתה עבודה אלא אומנות לכרות אותם ומשם היו מביאים בעגלות עד הים.
ועוד: כי הגרים לא היו אלא מאה וחמישים אלף ושלושת אלפים ושש מאות, והנה עשה השבעים אלף – סבלים ושמונים אלף – חוצבים, ושלושת אלפים ושש מאות – מנצחים, אם כן – השלושים אלף שהיו בלבנון - בני ישראל היו. והיו שם עם עבדי חירם ואלה השלושים אלף היו מתחלפים מחודש לחודש, כי לא היו בלבנון מאלה שלושים אלף אלא עשרת אלפים בחודש, וכל עשרת אלפים היו בלבנון ארבעה חדשים בשנה ושמונה חודשים בביתו. הנה שלוש פעמים עשרת אלפים שָלְמָה להם השנה בלבנון.
והמשל לך בראובן שמעון ולוי. כיצד? הלך ראובן בתשרי ושמעון ולוי היו בביתם; שמעון הלך במרחשון וראובן ולוי היו בביתם; הלך לוי בכסלו וראובן ושמעון בביתם; הלך ראובן בטבת ושמעון ולוי בביתם; הלך שמעון בשבט וראובן ולוי בביתם; הלך לוי באדר וראובן ושמעון בביתם; וכן לששה חודשים האחרים.
אברבנאל:
והנה המפרשים כתבו שהעלה המלך שלמה מס מכל ישראל ולא היה המס הזה כסף או זהב, אבל העם נתנו אנשים או הם התנדבו מעצמם לעזרת ה', וכל איש היה יושב בלבנון עם עבדי חירם לכרות ארזים חודש אחד ושנים חודשים בביתו...
ולפי דעתי לא היו עם עבדי חירם עבדי שלמה... אבל ענין הכתוב כי שלמה הכין לזאת המלאכה פועלים הרבה ועצים רבים, מהם בלבנון אשר מארץ-ישראל, ולכרות העצים האלה העלה מס מכל ישראל ועל יער הלבנון הזה אמר "וישלחם לבנונה עשרת אלפים בחודש חליפות...".
באור:
ד"ה ויהי המס: הנה נאמר לקמן: כי מבני ישראל לא נתן שלמה עבד, ולזה אמר, כי זה היה לכרות עצים עם עבדי חירם, והיא אומנות ולא מלאכה, וזה מסכים למה שאמרנו, כי מגמת שלמה היתה שילמדו בני ישראל המלאכה הזאת, ולכן בחר לזה שלושים אלף מעמו, אך הקל את עולם, כי החליפו מדי חודש בחודשו את משמרתם.
| 1. |
מה ראה רש"י להוציא כאן את הפסוק ממשמעו? |
| 2. |
היכן מצינו ראיה לכך, שהמס יכול להשתלם גם בעבודה ולא בכסף? |
| 3. |
מה רמז מצא אברבנאל בפסוקים לדעתו שהיו ישראל נשלחים לכרות עצים לא בלבנון אלא ביער הלבנון אשר על יד ירושלים? |
| 4. |
מה רמז מצא בעל הבאור בפסוקים לכך, שהיתה מגמת שלמה ללמד בני ישראל מלאכת כריתת הארזים? |
פסוק י"א
"וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל שְׁלֹמֹה"
אברבנאל:
והנראה אלי שלפי ששלמה נתעצם לעשות בנין הבית בקיום מופלא, אם מפאת האבנים שהיו אבנים יקרות, אבני גזית, לעד בצור יחצבון, ואם מפאת העצים שהיו עץ ארז, לא יכנס בו העפוש בשום זמן, וכל זה היה למען יעמדו הדברים ההם כימי השמים על הארץ, לכן קודם שיעשה הציפוי מעצי ארזים ומהזהב בבית ובכרובים, באה לו הנבואה הזאת, וכאילו עשה ה' בו התראה.
|
מה הקושי או הקשיים שרצה ליישב? |
פרק ו' פסוק י"ב
"הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה
אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְוֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ..."
אברבנאל:
הבית הזה אשר אתה בונה, אל תחשוב שלמה שהוא יעמוד לעד ולעולמי עולמים ובעבור זה תעשה הבנין כל כך קיים וחזק, כי הנה התמדתו תלוי בתנאי: אם תלך אתה והבאים אחריך בחוקותי, אז אקים את דברי הטוב אשר דיברתי לדוד, והוא שאשכון בתוך בני-ישראל ולא אעזוב אותם. ומזה נמשך שאם לא יעשו כן - יחרב הבית, ולא ישכון בו הכבוד האלוקי, ובזה היה לו מההערה והרמז על מה שיהיה באחרית הימים.
באור:
ד"ה הבית הזה: שיעור המקרא הזה הוא: על דבר הבית הזה אשר אתה בונה אני אומר לך: אם תלך בחוקותי...
מלבי"ם:
ד"ה הבית הזה אשר אתה בונה: הודיעו כי עיקר הבית אינו הבית עצמו, רק שהוא הציור על שיתאחדו שם ישראל לעבוד את ה' שכם אחד, באופן שעל ידי זה ישרה שכינתו בתוכם, וזה עיקר הבית אשר יבנו לו.
וזהו שאמר "הבית אשר אתה בונה אם תלך בחוקותי", רצונו לומר: ההליכה בחוקותי היא עיקר הבית.
| 1. |
מה קשה בפסוקנו, ואיך אפשר לישב את הקושי לפי פשוטו? |
| 3. |
מה ההבדל בין שלושת היישובים שניתנו לעיל לקושי שבפסוק? |
