גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

היראות ה' וביקור המלאכים

ב.

"שלשה אנשים"

ג.

שאלות ודיוקים ברש"י

ד.

שאלת בקיאות

פרשת וירא
שנת תש"ה

הכנסת האורחים של אברהם

בראשית פרק יח, פסוקים א - טו

א.  היראות ה' וביקור המלאכים

פסוק א'

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם"

פסוק ב'

"וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה"

רש"י, פסוק א':

ד"ה וירָא אליו: לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא: יום שלישי למילתו היה, ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בשלומו.

ד"ה באלוני ממרא: הוא שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו.

ד"ה יֹשב: ישב כתיב, ביקש לעמוד, אמר לו הקדוש ברוך הוא: שב ואני אעמוד, ואתה סימן לבניך, שעתיד אני להתיצב בעדת הדיינין, והן יושבין, שנאמר (תהלים פ"ב א'): "אלוהים ניצב בעדת אל".

ד"ה פתח האהל: לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו.

ד"ה כחום היום: הוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא המלאכים עליו בדמות אנשים.

פסוק ב':

ד"ה שלושה אנשים: אחד לבשר את שרה, ואחד להפוך את סדום, ואחד לרפאות את אברהם, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחיות. תדע לך שכן כל הפרשה הוא מזכירן בלשון רבים (פסוק ח') "ויאכלו", (פסוק ט') "ויאמרו אליו", ובבשורה נאמר (שם י') "ויאמר שוב אשוב אליך", ובהפיכת סדום הוא אומר (י"ט כ"ב) "כי לא אוכל לעשות דבר", (שם כ"א), "לבלתי הפכי". ורפאל שריפא את אברהם הלך משם להציל את לוט, הוא שנאמר (שם י"ז) "ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר הימלט על נפשך", למדת שהאחד היה מציל.

פסוק ג':

ד"ה ויאמר אדוני אם נא וגו': לגדול שבהם אמר, וקראם כולם אדונים, ולגדול אמר: "אל נא תעבור", וכיון שלא יעבור הוא, יעמדו חבריו עמו, ובלשון זה הוא חול. דבר אחר: קודש הוא, והיה אומר להקדוש ברוך הוא להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים. ואף על פי שכתוב אחר (פסוק ב') "וירץ לקראתם", האמירה קודם לכן היתה, ודרך המקראות לדבר כן, כמו שפירשתי אצל (ו' ג') "לא ידון רוחי באדם", שנכתב אחר (ה' ל"ב) "ויולד נח", ואי אפשר לומר אלא אם כן קודם גזירת מאה עשרים שנה, ושתי הלשונות בבראשית רבה (מ"ח י').

רשב"ם, פסוק א':

ד"ה וירא אליו ה': האיך שבאו אליו שלושה אנשים שהיו מלאכים. שבהרבה מקומות כשנראה המלאך קוראו בלשון שכינה, כדכתיב "כי שמי בקרבו" - שלוחו כמותו. וכן "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה" וכתוב שם "וירא ה' כי סר לראות".

ד"ה כחום היום: מה צורך לכתוב היום? אלא להודיעך כי בלוט כתיב "ויבואו המלאכים סדומה בערב", ולכך אמר להם לוט: "סורו נא אל בית עבדכם ולינו", אלא אברהם לפי שבאו אליו כחום היום בבוקר, שאין דרך אורחים ללון אלא לאכול ולעבור, לפיכך לא אמר להם ללון "וסעדו לבכם אחר תעבורו".

פסוק כ':

ד"ה ויאמר ה': המלאך לאברהם: שלוחים הללו אני שולח בשביל זעקת סדום, כמו שאמר למעלה "ואנשי סדום רעים וחטאים".

פסוק כ"ב:

 ד"ה עומד לפני: לפני המלאך לבקש פניו.

פסוק כ"ה:

 ד"ה השופט: ששלחך כאן לא יעשה משפט.

פסוק כ"ו:

 ד"ה ויאמר ה': המלאך.

רמב"ם, (מובא ברמב"ן):

ד"ה ויאכלו (בתוך פסוק ב'): ויאכלו, נראו כמי שאכלו. ובספר מורה הנבוכים (ב' מ"ב) נאמר כי הפרשה כלל ופרט. אמר הכתוב תחילה כי נראה אליו ה' במראות הנבואה, ואיך היתה המראה הזאת, כי נשא עיניו במראה והנה ג' אנשים ניצבים עליו...

רמב"ן:

ד"ה ויאכלו: ... והנה פירוש הפרשה הזאת, אחרי שאמר כי בעצם היום הזה נמול אברהם (לעיל י"ז כ"ו), אמר שנראה אליו ה' בהיותו חולה במילתו, יושב ומתקרר בפתח אוהלו מפני חום היום אשר יחלישנו, והזכיר זה להודיע שלא היה מתכוין לנבואה לא נופל על פניו ולא מתפלל, ואף על פי כן באה אליו המראה הזאת.

ד"ה באלוני ממרא: להודיע המקום אשר בו נימול. וזה גילוי השכינה אליו למעלה וכבוד לו, כעניין שבא במשכן "ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם" (ויקרא ט' כ"ג), כי מפני השתדלותם במצות המשכן זכו לראיית השכינה. ואין גילוי השכינה כאן וכאן לצוות להם מצוה או לדיבור כלל, אלא גמול המצוה הנעשית כבר, ולהודיע כי רצה האלהים את מעשיהם, כעניין שנאמר (תהלים י"ז ט"ו) "אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך". וכן ביעקב אמר (להלן ל"ב ב') "ויפגעו בו מלאכי אלוהים", ואין שם דיבור ולא שחידשו בו דבר, רק שזכה לראיית מלאכי עליון, וידע כי מעשיו רצויים. וכן היה לאברהם בראיית השכינה זכות והבטחה. וכן אמרו (מכילתא שירתא ג') ביורדי הים, שאמרו "זה אלי ואנוהו", ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, זכות להם בעת הנס הגדול שהאמינו בה' ובמשה עבדו. ופעמים יבוא בשעת הקצף "ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכבוד ה' נראה באהל מועד אל כל בני ישראל" (במדבר י"ד י'), ויהיה זה להגן על עבדיו הצדיקים ולכבודם. ואל תחוש להפסק הפרשה, כי העניין מחובר, ולכן אמר "וירא אליו", ולא אמר "וירא ה' אל אברהם". אבל בפרשה רצה לסדר כבוד הנעשה לו בעת שעשה המילה, ואמר כי נגלית עליו השכינה ושלח אליו מלאכיו לבשר את אשתו וגם להציל לוט אחיו בעבורו, כי אברהם נתבשר בבן מפי השכינה כבר, ושרה מפי המלאך שדיבר עם אברהם, כדי שתשמע שרה, כמו שאמר "ושרה שומעת". וזו כוונתם שאמרו (סוטה י"ד א') לבקר את החולה, שלא היה לדיבור אלא לכבוד לו...

ספורנו, פסוק א':

ד"ה וירא: כי שם נימול אברהם אז וכל ביתו נימולו אתו, שם הופיע האל יתברך שכינתו לעמו בברית כמשפט לכל כורתי ברית כעניין "אתם ניצבים" וכו' "לעברך בברית", וכעניין "ויכרות לפני ה' ויעמוד כל העם בברית". ונראה לאברהם שהיה מוכן מכולם לאותה המראה וכן עניין "ויפגשהו ה'" שלא נראה שם לדבר עד משה, אבל הופיע שכינתו לקבל ברית בנו, כאמרו "ביני וביניכם לדורותיכם". ואולי בשביל זה נהגו להכין כסא בעת המילה ובמקומה.

פסוק ב':

ד"ה ניצבים: פונים אליו כממתינים לדבר עמו בהיותו פניו מן המראה הנכבדת, כי הממתינים אצל אדם לדבר עמו ייקראו ניצבים עליו כמו "להתאפק לכל הניצבים עליו" וכמו "וכל העם ניצב עליך".

ד"ה מפתח האוהל: התחיל מן הפתח לרוץ לכבודם, כי הזריזות לדבר יורה על חשיבותו בעיני המזדרז אליו, כעניין "וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו".

ד"ה וישתחו ארצה: כי היה תוארם נורא כאומרו "ומראהו כמראה מלאך אלהים נורא מאוד", וחשב אותם לשלוחי איזה מלך.

פסוק י"ז:

ד"ה ואברהם הולך וה' אמר: הוא היה מתעסק במצות גמילות חסדים ללוות את האורחים, וה' אמר שיגלה לו למען אשר יצוה את בניו, כאומרם ז"ל שכר מצוה מצוה.

1.

מה הקשר בין היראות ה' אליו ובין ביקור המלאכים, לפי המפרשים הנ"ל? סדרם לקבוצות.

2.

מי מן המפרשים הנ"ל מפרש לפי אחת המידות שהתורה נדרשת בהן של ר' יוסי הגלילי המובאת ברש"י, פרק ב' פסוק ח':

ד"ה מקדם: במזרחו של עדן נטע את הגן. ואם תאמר הרי כבר כתב (לעיל א' כ"ז) ויברא אלהים את האדם וגו'. ראיתי בברייתא של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי משלושים ושתים מידות שהתורה נדרשת, וזו אחת מהן: כלל שלאחריו מעשה הוא פרטו של ראשון. "ויברא את האדם" זהו כלל, סתם בריאתו מהיכן וסתם מעשיו. חזר ופירש "וייצר ה' אלהים" וגו', ויצמח לו גן עדן, ויניחהו בגן עדן, ויפל עליו תרדמה, השומע סבור שהוא מעשה אחר, ואינו אלא פרטו של ראשון. וכן אצל הבהמה חזר וכתב "ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה" (ב' י"ט), כדי לפרש "ויבא אל האדם" לקרות שם, וללמד על העופות שנבראו מן הרקק.

3.

ליודעי לועזית: בעקבות מי מן המפרשים הלך הרמבמ"ן, (משה מנדלסון) בתרגומו לפסוק ב':

ער האב נעמליך זייבע אויגען אויף אונד זאה?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר