מכות ארבה וחושך

למבנה הפרשה מקשה אברבנאל:

מה ראה מסדר הפרשיות לעשות התחלת הסדר הזה במכת הארבה, כי הנה המקום הזה אינו התחלת המכות, וגם כפי הסימנים שנתן בהם ר' יהודה, כמו שנזכר בהגדת פסח באח"ב – התחלתו במכת הברד, ומה אם כן התחלת הסדר הזה במכת הארבה?      

למבנה הפרשה מעיר חזקוני, פסוק ג':

ד"ה ויבוא משה: כה אמר ה': כמה נבואות ומצוות לא נתפרש היכן אמרן הקדוש ברוך הוא, כגון מכת הארבה וכגון (י"א ד') "כחצות הלילה" וכגון (ל"ב כ"ז) "שימו איש חרבו על ירכו"... וכן הרבה... ועל זה נאמר "מקים דבר עבדו".

פסוק א'

"בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי"

אברבנאל, מקשה:

הנה פעמים אחדות ציוהו יתברך "בוא אל פרעה" לעניין המכות, ולא הוצרך לתת לו טעם "כי אני הכבדתי... למען שִתי... למען תספר..." כמו שתיארו במכת הצפרדעים ובמכת הדבר, שבאו שתיהן בלשון "בוא אל פרעה" ולא נזכר מהן מה שנאמר כאן.

1.

ענה לשאלתו על פי ספורנו: ד"ה בוא אל פרעה: אף על פי שאמר משה: ידעתי כי טרם תיראון, חשב שאף על פי שלא ייכנע לאל יתברך מיראת גודלו, מכל מקום ישמע בהיותו בלתי יכול עוד לסבול את רעת המכות. וזה חשב כאשר ראה שמכוח המכה אמר: ה' צדיק. אמנם כאשר ראה שעם כל זה לא שמע, חשב משה שהיתה ההתראה בו לריק, כי גם שלא יוכל לסבול לא ישמע. ולכן אמר לו ה' יתברך: אף על פי שעתה גם הוא הכביד לבו, הנה אנכי כבר הכבדתי את לבו בשחין, וזה להרבות האותות בקרב מצרים, כדי שישוב איזה מהם בתשובה, ולמען יספרו ישראל לדורות ויכירו גודלי וטובי. לפיכך ההתראה ראויה, אף על פי שלא ישמע פרעה.

2.

התוכל לענות על שאלה זו בדרך אחרת?

במה שונה מכת החושך במהותה מחמש המכות הקודמות לה? (והשווה: ישעיה פרק י"ג פסוקים י'-י"א': "כִּי כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַ אוֹרוֹ. וּפָקַדְתִּי עַל תֵּבֵל רָעָה וְעַל רְשָׁעִים עֲוֹנָם וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל" עמוס פרק ה' פסוקים י"ח-כ': "הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם ה' לָמָּה זֶּה לָכֶם יוֹם ה' הוּא חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ הֲלֹא חֹשֶׁךְ יוֹם ה' וְלֹא אוֹר וְאָפֵל וְלֹא נֹגַהּ לוֹ" עמוס פרק ח' פסוקים ט'-י': "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם שָׂק וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר" צפניה פרק א' פסוק ט"ו: "יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל").

פסוק ב'

"הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם"

רש"י:

שחקתי, כמו (במדבר כ"ב כ"ט) "כי התעללת בי", (שמואל א' ו' ו') "הלוא כאשר התעולל בהם", האמור במצרים. ואינו לשון פועל ומעללים, שאם כן היה לו לכתוב עוללתי, כמו (איכה א' כ"ב) "ועולל למו כאשר עוללת לי", (שם י"ב) "אשר עולל לי".

רשב"ם:

פעולת עלילות.

1.

מה ההבדל העקרוני ביניהם?

(ליודעי גרמנית: כך תורגם ביטוי זה על ידי שלושת המתרגמים היהודים:

רמבמ"ן:

וואס איך אין מצרים פערריכטעס.

רש"ר הירש:

אין וולעלכער וייהע פאן טעטען איך מיך אין מצרים.

בובר-רוזנצוויג:

ווי איך מיך אן מצרים אוויסגעווירקט האבע.

2.

בעקבות מי ממפרשינו הלכו המתרגמים, ומדוע?

3.

במה קרובים שני האחרונים ללשון המקרא מן הראשון?)

פסוק ז'

"הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם"

רש"י:

העוד לא ידעת כי אבדה מצרים.

ראב"ע:

ויאמרו פירוש הטרם תדע - הטרם תרצה שיתברר לך כי אבדה מצרים.                      

מה ביניהם בפירוש המילה "טרם"? והשווה רש"י, בראשית פרק ב' פסוק ה': ד"ה טרם יהיה בארץ: כל טרם שבמקרא לשון עד לא הוא, ואינו לשון קודם, ואינו נפעל לומר הטרים כאשר יאמר הקדים, וזה מוכיח, ועוד אחר (שמות ט' ל') "כי טרם תיראון", עדיין לא תיראון. ואף זה תפרש עדיין לא היה בארץ, כשנגמרה בריאת העולם בששי קודם שנברא אדם. רש"י, שמות פרק ט' פסוק ל': ד"ה טרם תיראו: עדין לא תיראון. וכן כל טרם שבמקרא עדיין לא הוא, ואינו לשון קודם, כמו (בראשית י"ט ד') "טרם ישכבו", עד לא שכיבו (שם ב' ה') "טרם יצמח", עד לא צמח, אף זה כן הוא, ידעתי כי עדיין אינכם יראים, ומשתהיה הרוחה תעמדו בקלקולכם. שם ראב"ע: ד"ה ואתה: אמר רבנו שלמה כי "טרם תיראון" כמו לא תיראון. וכמוהו "טרם ישכבו" (בראשית י"ט ד'). וזו המילה איננה נמצאת כאשר חשב. כי לעולם יבוא אחריה העניין. כי אחר "טרם ישכבו" כתוב "ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית". והטעם כאשר הייתה עת שכיבתם נסבו על הבית. וככה "טרם יקראו ואני אענה" (ישעיה ס"ה כ"ד), וככה "בטרם יקטירון את החלב" (שמואל א' ב' ט"ז), וככה כל טרם. והנה אין טרם כמו לא. והגאון רב סעדיה ז"ל דבק העניין, וככה פירש: אמר משה לפרעה: אני אתפלל להסיר מכת הברד רק מה שהשחית המשחית. רמב"ן: ד"ה ידעתי: יפה תפש ר' אברהם על דברי רש"י שאין 'טרם' כמו 'לא', אבל הוא כטעם 'קודם'. ופירש כי הכתוב יחסר מלה אחת, טרם זה תיראון, כלומר טרם שאפרוש כפי ויחדלו הקולות והברד אתם יראים את ה', כי בסור המכה תשובו ותמרו. והנכון עוד שנפרש כי ירמוז גם לפעמים הראשונים, יאמר, כבר ידעתי מכם כי בטרם אתם יראים ובאחרית אתם מורדים, כי לעולם טרם סור מכם המכות אתם יראים את ה' כאשר עשיתם בצפרדעים (לעיל ח' ד') ובערוב (שם שם כ"ד), ותשובו ותמרו את פי ה', וכן תעשו לעולם. ומפני זה לא הזהירו עוד בשובו, אבל התפלל עליו בארבה על דעת כדי שיוסיף לחטוא.

פסוק י'

"יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם"

1.

ראב"ע: ד"ה ויאמר יהי כן: שאתם אומרים עמכם. מה קשה לו?

2.

מדרש לקח טוב: מקלל היה, כאדם שאומר לחברו: כך יושיעך המקום, כמו שאני בולע קנה בן מאה אמה, וכמו שאני עולה לרקיע או יורד מדעתי לשאול. במה שונה המדרש מן הפירוש הרגיל של הפסוק?

3.

"רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם" מה בין רש"י, רמב"ן, רשב"ם וספורנו, ומהי מעלת כל אחד מן הפירושים האלה? רש"י: ...ומדרש אגדה שמעתי, כוכב אחד יש ששמו רעה. אמר להם פרעה: רואה אני באיצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר, והוא סימן דם והריגה. וכשחטאו ישראל בעגל וביקש הקדוש ברוך הוא להורגם אמר משה בתפלתו (שמות ל"ב י"ב) "למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם", זו היא שאמר להם "ראו כי רעה נגד פניכם", מיד (שם י"ד) "ויינחם ה' על הרעה"...  רמב"ן: ... ודרך הפשט דעו כי רעה נגד פניכם, עומדת וקרובה לבוא עליכם מאתי, כי אגמול אתכם רעה בראותי שאתם חפצים לברוח. רשב"ם:  אתם חושבים רעה בלבבכם. וזה מוכיח "הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים". ספורנו: ראו כי אתם הולכים בעסקכם זה אל הרע לכם ותמצאהו. כעניין "הולך למות", "רגליה יורדות מות". וכדבריהם ז"ל "והם רצים לבאר שאת".

1) פסוק א' ד"ה בוא אל פרעה: והתרה בו.	מה קשה לו?
2) פסוק א' ד"ה שתי: שימי, שאשית אני.	מה קשה לו, ומה תיקן בדבריו? ועיין בראשית פרק י"א פסוק ו': ד"ה וזה החילם: כמו אמרם, עשותם, התחילו הם לעשות. בראשית פרק י"ט פסוק כ':  ד"ה הפכי: הופך אני, כמו (מ"ח ה') "עד בואי", (ט"ז י"ג) "אחרי רואי", (ירמיה ל"א י"ט) "מדי דברי בו".
3) פסוק ה' ד"ה את עין הארץ: את מראה הארץ.	למה לא פירשו כתרגום אנוקלוס – את השמש?
4) פסוק ה' ד"ה ולא יוכל: הרואה לראות את הארץ, ולשון קצרה דיבר.	הבא דוגמאות ללשון זו!
5) פסוק י"ד ד"ה ואחריו לא יהיה כן: ואותו שהיה בימי יואל, שנאמר (יואל ב' ב') כמוהו לא נהיה מן העולם, למדנו שהיה כבד משל משה כי אותו של יואל היה על ידי מינין הרבה, שהיו יחד ארבה ילק חסיל גזם, אבל של משה לא היה אלא של מין אחד, וכמוהו לא היה ולא יהיה.	מה קשה לו ומהי חולשת תרוצו? (ועיין הרמב"ן: הכתוב מודיע אותנו מדרך הנבואה שאחריו לא יהיה כן. וכתב רש"י: ואותו שהיה בימי יואל שנאמר בו "כמוהו לא נהיה מן העולם" (יואל ב' ב'), למדנו שהיו גדול משל משה. אותו של יואל היה על ידי מינים הרבה, שהיה יחד ארבה וחסיל וילק וגזם, אבל של משה שלא היה אלא מין אחד, וכמוהו לא היה ולא יהיה. וקשה עלי מאמר הרב, שהרי כתוב (תהלים ע"ח מ"ו) "ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה", וכתיב (שם ק"ה ל"ד) "אמר ויבוא ארבה וילק ואין מספר". ואולי יאמר הרב שהיה מין הארבה של משה גדול משל יואל, ושאר המינין של יואל גדולים משל משה. ואלה דברים בטלים. אבל "בכל גבול מצרים" נמשך, "לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן" שם. וייתכן כי בעבור היות ארץ מצרים לחה מאד ביאור, לא יהיה שם ארבה גדול, כי דרכו לבוא בשני עצירת המטר, וכאשר הוא מוזכר ביואל (א' כ'). וכתב רבינו חננאל בפירוש התורה שלו מעת עתרת משה רבינו ועד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל מצרים, ואם יפול בארץ ישראל ויבוא וייכנס בגבול מצרים, אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום עד עכשיו, ואומרים כי זה כבר ידוע הוא לכל. בוא וראה, כי בצפרדע אמר (לעיל ח' ה') "רק ביאור תישארנה", ולפיכך נשאר אלתמצח עד עכשיו, אבל בארבה כתיב "לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים", ועל זה נאמר (תהלים ק"ה ב') "שיחו בכל נפלאותיו". עד כאן לשון הרב. ודעתי בפשט הכתוב, כי בעבור שמכת הארבה רגילה לבוא לפעמים בכל הדורות, ועוד שבאה זאת כדרך המקרים כי רוח הקדים נשאו, בעבור זה אמר כי היה גדול מאוד מכל אשר נהיה במקרה העולם, כי לפניו ואחריו איננו בא כמוהו, ובגודלו ידעו כי מכת אלהים היא שאין רגילות לבוא כן באחד הזמנים, וגם אותו של יואל מכה מאת אלהים.)
6) פסוק כ"ד  ד"ה יוצג: יהא מוצג במקומו.	מה קשה לו?
7) פסוק כ"ה ד"ה גם אתה תתן: לא דייך שמקננו ילך עמנו, אלא גם משלך תתן.	מה קשה לו? ומה תיקן בפירושו?
8) פסוק כ"ט ד"ה כן דיברת: יפה דברת ובזמנו דיברת, אמת שלא אוסיף עוד ראות פניך.	בעל צידה לדרך: יקשה לי למה לא פירש רש"י: "כתרגומו יאות", כשם שפירש לקמן במדבר כ"ו ז' ד"ה כן בנות צלפחד דוברות – "כתרגומן יאות"? נסה לענות!