גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

הניסיון שבהורדת המן

ב.

"וילונו..."

ג.

שאלות ודיוקים ברש"י

פרשת בשלח
שנת תש"ה

המן

שמות פרק טז, פסוקים א - ה

 

א.  הניסיון שבהורדת המן

שאלה כוללת :

פסוק ד'

"הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ..."

אברבנאל, מקשה:

מה הניסיון שינסה אותו בתת להם לחם לאכול דבר יום ביומו, והיה ביום הששי והכינו את אשר הביאו והיה משנה – וזה היה חסד גדול, ולא ניסיון?

            תשובות שונות ניתנו לשאלה זו:

מכילתא ט"ז ד':

"דבר יום ביומו": מי שברא יום – ברא פרנסתו. מכאן היה ר' אלעזר המודעי אומר: כל מי שיש לו מה יאכל היום ואומר: מה אוכל למחר? הרי זה מחוסר אמונה, שנאמר "למען אנסנו הילך בתורתי אם לא".

רש"י:

ד"ה למען אנסנו: אם ישמרו מצוות התלויות בו, שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט.

רמב"ן:

ד"ה למען אנסנו: אם ישמרו מצוות התלויות בו, שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט. לשון רש"י. ואיננו נכון, אבל הוא כמו שאמר (שם ט"ז) "המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך", כי ניסיון הוא להם שלא היה בידם מזון, ולא יראו להם עצה במדבר רק המן, שלא ידעו מתחילה, ולא שמעו מאבותם, ויורד להם דבר יום ביומו וירעיבו אליו, ועם כל זה שמעו ללכת אחרי ה' לא מקום לחם. וככה אמר להם עוד (שם ב') "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך ולמען נסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא", כי היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם והוליכם במדבר נחש שרף ועקרב (שם ט"ו), ושלא יהיה להם לחם רק מן השמים דבר יום ביומו, לנסותם ולהיטיב להם באחרונה, שיאמינו בו לעולם. וכבר פירשתי עניין הניסיון בפסוק "והאלהים ניסה את אברהם" (בראשית כ"ב א')...

ועיין גם: דברים פרק ח' פסוק ב':

ד"ה וזכרת את כל הדרך: ...וכבר פירשתיו בפרשת המן (שמות ט"ז ד') טעם "למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא" - כי היה ניסיון גדול להם, שלא ידעו עצה לנפשם, וייכנסו במדבר הגדול לא מקום לחם, ואין בידם כלום מן המן, אבל ירד דבר יום ביומו, וחם השמש ונמס, וירעבו אליו מאוד. וכל זה עשו לשמור מצות השם ללכת כאשר יצוה. וה' היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם, אבל הביאם בניסיון הזה, כי ממנו ייוודע שישמרו מצוותיו לעולם.

במדבר פרק י"א פסוק ו':

 ד"ה נפשנו יבשה: ... ואמרו "בלתי אל המן עינינו" - שאפילו המזון אשר אנו חיים בו איננו בידינו שתהיה נפשנו דשנה ושבעה בו, אבל נתאוה לו, ונישא עינינו אליו בכל עת כי באולי יבוא לנו, והנה אין כל בלתי תוחלת המן. אמרו המשל הידוע (יומא ע"ד ב'): אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו.

ראב"ע:

ד"ה וטעם אנסנו: שיצטרך אלי בכל יום.

ספורנו:

ד"ה למען אנסנו: כשיהיה מתפרנס שלא בצער כאומרם ז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן.

ועיין גם: דברים פרק ח' פסוק ב':

ד"ה לנסותך: אם תעשה רצונו בהשיגך לחם ושמלה שלא בצער.

פרק ח' פסוק ט"ז:

ד"ה ולמען נסותך: אם תעשה רצונו בתתו פרנסתך שלא בצער.

רשב"ם:

ד"ה ולמען אנסנו: מתוך שבכל יום ויום עיניהם תלויות למזונותיהם, אולי מתוך כך יאמינו בי וילכו בתורתי. כמו שמפורש בפרשת והיה עקב ויענך וירעיבך.

הכתב והקבלה:

אין טעם "אנסנו" כדי לאמת המנסה דבר מסופק חלילה, כי בעצם המנסה יתברך אין צורך בניסיון, להודע בירור ספק בדבר, כי הוא יודע העתידות, אבל "אנסנו" – הוא לתת שלמות הבירור (= ידיעה ברורה, ודאות) למנוסה, שיתברר לו יכולתו, אם יוכל לעמוד בניסיונו, שבכל יום ויום יהיו עיניהם תלויות למזונותיהם, אם יהיה להם ביטחון גמור בה' יתברך; וזהו "אנסנו", אביא אתכם לידי ניסיון עצמכם ויבורר לכם אם כבר הגעתם לידי מידת הביטחון מן הכוח אל הפועל ולחזק בו תכונה נפשית הגדולה מאוד בערכה.

1.

מה הן התשובות השונות שנותנים החכמים הנזכרים לשאלה הנ"ל?

2.

מאיזו סיבה לא פירש אף אחד מן המפרשים את הניסיון כאן במובן של הקניית הרגל כמו שפירש הרמב"ן, שמות פרק כ' פסוק י"ז:

ד"ה כי לבעבור נסות: ...אבל ייתכן שיאמר, כי לבעבור הרגילכם באמונתו בא האלוהים, שכיוון שהראה לכם גילוי השכינה נכנסה אמונתו בלבבכם לדבקה בו, ולא תיפרד נפשכם ממנה לעולם, ולמען תהיה יראתו על פניכם בראותכם כי הוא לבדו האלוהים בשמים ובארץ ותיראון ממנו יראה גדולה. או יאמר, שתהיה על פניכם יראת האש הגדולה הזאת, ולא תחטאו מיראתכם ממנה. ויהיה הלשון מן "ויואל ללכת כי לא ניסה, ויאמר דוד אל שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא ניסיתי" (שמואל א' י"ז ל"ט), כענין רגילות...?

3.

השווה את דברי הרמב"ן כאן לדבריו שמות פרק כ' פסוק י"ז:

ד"ה כי לבעבור נסות אתכם: ...וייתכן שיהיה הנסיון הזה בטובה, כי האדון פעם ינסה עבדו בעבודה קשה לדעת אם יסבלנה לאהבתו, ופעם ייטיב עמו לדעת אם יגמול אותו בטובה אשר עשה עמו להוסיף לאדוניו עבודה וכבוד, כעניין שאמרו חכמים (שמות רבה ל"א כ'): אשרי אדם שעומד בניסיוניו, שאין לך בריה שאין הקדוש ברוך הוא מנסה אותה: העשיר, מנסה אותו אם תהיה ידו פתוחה לעניים, העני, מנסה אותו אם יוכל לקבל יסורין וכו'. ולכך אמר הכתוב, היטיב לכם האלוהים להראותכם את כבודו, אשר לא עשה כן לכל גוי, לנסותכם אם תגמלו לפניו כטובה אשר עשה עמכם להיות לו לעם נחלה, כעניין שאמר "הלה' תגמלו זאת" (דברים ל"ב ו'), ואמר "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם" (עמוס ג' ב'), כי העמים אינם חייבים לי ככם, אשר ידעתי אתכם פנים בפנים.

א. 

מה ההבדל בין פירושו לעניין ה"ניסיון" של מתן תורה, ובין פירושו לעניין הניסיון של הורדת המן?

ב. 

מאיזו סיבה לא פירש הרמב"ן את ניסיון המן כשם שפירש את הניסיון שם?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר