פסוק י"א
"וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ..."
פסוק י"ד
"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ..."
פסוק ט"ו
"וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ"
וכן ויקרא כ"ג מ'
"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה'"
ילקוט שמעוני תרנ"ד:
... אבל בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת – למה? אתה מוצא שבפסח התבואה נידונית ואין אדם יודע אם עושה השנה תבואה, אם אינה עושה, לפיכך אין כתוב שם "שמחה".
דבר אחר: בשביל שמתו בו המצריים. וכן אתה מוצא שבעת ימי החג אנו קוראין בהם את ההלל אבל בפסח אין אנו קוראין את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו. למה? משום (משלי כ"ד י"ז) "בנפול אויבך אל תשמח!"
| 1. |
התוכל למצוא על פי פרקנו תשובה נוספת להעדר מצוות "ושמחת" בפסח? |
| 2. |
הידועים לך עוד מדרשים שבהם ניתן ביטוי לרעיון של ה"דבר אחר" כאן? |
פסוק ט"ו
"כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ"
ראב"ע, פסוק ט"ו:
ד"ה תחג: ...והטעם תעשה זה בעבור שברך אותך ה', והוסיף: "בכל תבואתך", לבאר על ברכת התבואה שהוציאה הארץ.
ד"ה מעשה ידיך: בסחורה ואומנות.
ד"ה וטעם אך: כי לא תהיה כי אם כן.
ספר מלאכת מחשבת לרבנו
משה חפץ, (מחכמי איטליה במאה ה-16):
"שבעת ימים תחג לה' אלוהיך במקום אשר יבחר, כי יברכך...": הן אמת שהבטלה מביאה לידי שעמום והיא פרצה קוראה החטאים והעוונות, והטובה, כאשר הושפעה לאדם, תסבב הבטלה (דברים ל"ב) "וישמן ישורון ויבעט", ואיך אם כן ציונו ה' לשמוח ולחוג בשביתת מלאכה - ולשמחה מה זאת עושה, אלא להעביר האדם מדעת קונו?
והדבר כך הוא, שלא ניתנו ימים טובים לישראל אלא לעשות בתורה ואין מתעסקין בה אלא מתוך שמחה ולא מתוך עצבות לב ורוח נכאה. אבל שמחה של מצוה אינה לשמוח יותר מדי – צחוק וקלות ראש – וצריך להביאה למידת שמחה מועטת הנכונה בלב שמח ואל המידה המוצעת האמורה בדבריהם ז"ל: "אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה"; אשר על כן הותרו המלאכות בחולו של מועד, להרחיק מעלינו הבטלה המביאה לידי חטא, ואם היה לנו לשמוח וגם להבטל לגמרי (כל שבעת ימים) חוששני מחטאת, אולם לשמוח ולעשות מלאכה או ללמוד משפטי ה' והתורה והמצוה – זוהי שמחה רצויה, אין בה פשע. על כן אמר: "כי יברכך ה' אלוקיך... ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח", כלומר כשתעשה מעשה ידיך ולא תשב בטל, אז תהיה "אך שמח", ירצה לומר: בשמחה אמיתית וכוונתך רצויה.
העמק דבר:
"כי יברכך ה'... והיית אך שמח" הוא טעם על מצוות התורה לחוג ולשמוח במקום אשר יבחר ה', באשר שאז זמן אסיפה בשפע ברכה ("באספך מגרנך ומיקבך") ומטבע האדם להיות שמחתן יוצאת בהוללות – ואחריתה – תוגה, כדרך שמחה של הוללות, על כן ציוה ה' לבוא ולשמוח "במקום אשר יבחר ה'" ושם יהיה נזהר על פי מורא מקדש. וזהו דבר הכתוב "כי יברכך ה' בכל תבואתך... והיית אך שמח" בלי שום תערובת מצוה ומורא ה', ומי יודע מה שיהיה יוצא מזה, על כן אני מצוה שתחוג לה' במקום אשר יבחר ה'.
| 1. |
מה קשה למפרשים בפסוק ט"ו? |
| 2. |
כיצד מפרשים הנ"ל את מילת "אך", ומה באה למעט לדעת כל אחד מהם? |
| 3. |
במה סוטה בעל מלאכת מחשבת מפשט הפסוק? |
| 4. |
מהו ההבדל בין "ושמחת בחגיך" ובין "והיית אך שמח" לפי דעת בעל העמק דבר? |
| 5. |
כיצד מנמק בעל מלאכת מחשבת את היתר עשיית מלאכות מסוימות בחולו של מועד?
התוכל לתת טעם אחר לדבר? |
| 6. |
נגד איזו תופעה רגילה בעמים עובדי אדמה נלחמת התורה ע"י המצוות הקשורות בחג השבועות ובחג הסוכות (בייחוד מצוות העליה לרגל)? |
