תלונת ישראל

הערה: לתפילת משה שבפרקנו פסוקים י"ג-י"ט, עיין גיליון שלח תש"ג.

פסוק ד'

"נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה"

חז"ל דרשוהו לשון עבודה זרה.

עיין רש"י:

ד"ה נתנה ראש: כתרגומו: נמני רישא, נשים עלינו מלך. ורבותינו פירשו לשון עבודת אלילים.

פסוק ה'

"וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם"

רמב"ן:

שראו שהיו העם נועצים לעשות ראש ולשוב מיד, וקמו הצדיקים והשתחוו לאפם ארצה לאמר להם: אל נא, אחי, תרעו, ולא תהיה זאת לכם לפוקה. על כן אמר לפני כל קהל עדת בני ישראל, כי להם השתחוו על אפים. וכן "ויפול לאפיו ארצה וישתחו שלוש פעמים" (ש"א כ' מ"א). וטעם "לפני" כמו להם, וכן "וילכו גם אחיו ויפלו לפניו" (בראשית נ' י"ח), ורבים זולתו

ספורנו:

בראותם מעוות לא יוכל לתקון (קהלת א' ט"ו) כעניין הסנהדרין, שכבשו פניהם בקרקע כשלא ידעו מה לעשות מאימת המלך (סנהדרין פ' כ"ג).

רבנו בחיי:

כששמעו כל זה נפלו על פניהם ונתביישו בושת גדול, על שהיו מחללים את ה' יתברך בפרהסיא, ועל שנתפתו אחרי דברי המרגלים.

שד"ל:

כשראו הסכמת העדה לפרק עול ה' ונביאו, הבינו שאם ידברו – ישתיקום העם, ולא יטו כלל אוזן לדבריהם, לפיכך נפלו משה ואהרן על פניהם לפניהם, כבקשת רשות לדבר, כדי שלא יפסיקום בדיבורם, אלא דרך חסד יניחום לדבר, ואחר כך יעשו מה שירצו, אבל כשראו יהושע וכלב את משה ואהרן משפילים עצמם לפני העם, בערה ברוחם אש ה' וקרעו בגדיהם ולא הניחו להם שידברו, ודיברו הם בשבילם.

פסוק ט'

"לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם"

רש"י:

מגינם וחזקם. כשרים שבהם מתו, איוב שהיה מגין עליהם (סוטה ל"ח).
דבר אחר: צלו של המקום סר מעליהם.

ראב"ע:

ד"ה כי לחמנו הם: נאכלם כלחם, וכן "אוכלי עמי אכלו לחם".

ד"ה סר צלם: כי הגיבור אם אין לו מגן שיגן עליו ויהיה צל לו, לבו ירא.

רשב"ם:

אין להם מחסה לחסות בו, כי כבר נמוגו כל יושבי ארץ מפנינו, משעה שהוביש ים סוף, כמו שאמרה רחב הזונה. וכדכתיב "נמוגו כל יושבי כנען".

 ספורנו:

ד"ה כי לחמנו הם: כי ראינו שאין בדעתם להתקומם נגדנו כלל, כמו שלא יתקומם הלחם נגד אוכליו כמו שהעידה רחב באומרה "ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם" (יהושע י' י"א).

ד"ה סר צלם מעליהם: וראינו שהסכימו לעזוב כל מגן וצינה כדי שימהרו לנוס מפנינו כעניין "הדרך מלאה בגדים וכלים אשר השליכו ארם בחפזם" (מלכים ב' ז' ט"ו).

אברבנאל:

הוא מליצה נכבדת, שהיו כנענים כמו המן – לחמם של ישראל – כאשר סר הצל מעליו, כי בעלות השמש – "וחם השמש ונמס" (שמות ט"ו), כן יהיו יושבי הארץ.