מקריבי הקטרת

למהות המחלוקת של קרח ועדתו, עיין גיליון קרח תש"ו.

פסוק ג'

"הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם"

על מקריבי הקטורת אומר בעל העמק דבר:

לוקחי המחתות היו באמת גדולי ישראל, גם ביראת ה'. והיה מניעת הכהונה שהוא גורם דבקות ואהבת ה' כאש בוער בקרבם. לא לשם שררה וכבוד המדומה, כי אם להתקדש ולהשיג מעלה זו על ידי עבודה. וגם המה ידעו אשר דבר ה' אמת בפי משה, ואין להרהר אחריו חס ושלום. רק הרהרו בלבם אחר רצון ה' ומסרו עצמם למסירת נפש ולמות על אהבת ה', כי עזה כמות אהבה. וכל זה מבואר במדרש שהביא רש"י ט"ז ז' ד"ה רב לכם בני לוי... שנאמר "את מחתות האנשים החטאים האלה בנפשותם"... ולכאורה אינו מבואר; מה זה תירוץ על מאתים וחמשים האיש במה שכתוב "החטאים על נפשותם"? אלא משמעות הכתוב הזה הוא כעין מה שנאמר בנזיר (במדבר ו' י"א) "מאשר חטא על הנפש" – שנצטער מיין, והוא כדי להשיג מעלת רוח הקודש ולהיות קדוש לה' – וזה אינו לפי ערכו, והבחינה (=הראיה) על זה, שהרי נטמא, ואמר הכתוב דמי שציער את נפשו להשיג מעלה שאינו בר יכולת להשיגה, ייקרא חוטא על נפשו. והכי נמי המה ביקשו להשיג מעלת אהבת ה' על ידי עבודה, אף על גב שידעו שלא יינקו, ובוודאי יקוים דבר משה, וזה מיקרי "החטאים האלה על נפשותם".

פסוק י"א

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' הֵחֵל הַנָּגֶף"

רשב"ם:

ד"ה ושים קטורת: להודיע שהקטורת הממיתה כשאינם כהנים, היא הנותנת חיים ביד כהנים, לדעת שהם ראויים.

ראב"ע:

ד"ה ושים קטורת: ולא אמר הקטורת, והמשכיל יבין.