פרשת קרח
שנת תש"ז
מקריבי הקטרת
במדבר פרק יז, פסוקים א - טו
| 1. |
בעל עקדת יצחק, מקשה:
מה טעם שיעשו מחתות האנשים האלה החטאים בנפשותם ריקועי פחים ציפוי למזבח? אדרבה: היה ראוי להוציאם מן הקודש. ודי זיכרון "אשר לא יקרב איש זר", בשתהיינה תלויות ועומדות בחצר המשכן או בזולתו מן המקומות לעיני כל. ויותר נכון שיעשה האות ממחתת אהרן קדוש ה'.
עיין מה שענה רש"י, וכיצד דחה רמב"ן את תשובתו, וענה עליה בדרך אחרת! |
| 2. |
אברבנאל, מקשה:
למה נצטוותה המצוה הזאת לאלעזר ולא לאהרן אביו, שהיה כהן גדול ובעל המחלוקת, והנה התורה אמרה "למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטורת" ולכן בעל המחלוקת היה ראוי שיעשה הזיכרון הזה.
ענה לשאלתו! |
| 3. |
לדעת רוב המפרשים, התלוננו כל עדת בני ישראל בפרקנו רק על מות "הנשרפים" ולא על הנבלעים.
מניין להם שכך הוא? (ועיין דברים י"א א'-ז'!) |
פסוק ג'
"הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם"
על מקריבי הקטורת אומר בעל העמק דבר:
לוקחי המחתות היו באמת גדולי ישראל, גם ביראת ה'. והיה מניעת הכהונה שהוא גורם דבקות ואהבת ה' כאש בוער בקרבם. לא לשם שררה וכבוד המדומה, כי אם להתקדש ולהשיג מעלה זו על ידי עבודה. וגם המה ידעו אשר דבר ה' אמת בפי משה, ואין להרהר אחריו חס ושלום. רק הרהרו בלבם אחר רצון ה' ומסרו עצמם למסירת נפש ולמות על אהבת ה', כי עזה כמות אהבה. וכל זה מבואר במדרש שהביא רש"י ט"ז ז' ד"ה רב לכם בני לוי... שנאמר "את מחתות האנשים החטאים האלה בנפשותם"... ולכאורה אינו מבואר; מה זה תירוץ על מאתים וחמשים האיש במה שכתוב "החטאים על נפשותם"? אלא משמעות הכתוב הזה הוא כעין מה שנאמר בנזיר (במדבר ו' י"א) "מאשר חטא על הנפש" – שנצטער מיין, והוא כדי להשיג מעלת רוח הקודש ולהיות קדוש לה' – וזה אינו לפי ערכו, והבחינה (=הראיה) על זה, שהרי נטמא, ואמר הכתוב דמי שציער את נפשו להשיג מעלה שאינו בר יכולת להשיגה, ייקרא חוטא על נפשו. והכי נמי המה ביקשו להשיג מעלת אהבת ה' על ידי עבודה, אף על גב שידעו שלא יינקו, ובוודאי יקוים דבר משה, וזה מיקרי "החטאים האלה על נפשותם".
| 1. |
הסבר, במה שונה תפישתו מן התפישה הרגילה? |
| 2. |
מהי הקושיה בפרשת נזיר, המוצאת פתרונה בדבריו? |
| 3. |
מהי השאלה הגדולה על פסוק ו' בפרקנו, המוצאת פתרונה בדרך זו? |

| 4. |
התוכל להסביר את ההבדל בין (במדבר ו' י"א) "חטא על הנפש" ובין (י"ז ג') "חטאים בנפשותם", על פי פירושו לביטויים אלה? |

| 1. |
פסוק ג'
ד"ה את מחתות החטאים: פירוש המחתות.
מה רצה לבאר בזה? |
| 2. |
פסוק ו'
ד"ה ממחרת: זה היום, כי לעולם הוא סמוך. מה רצה לבאר בזה? |

| 3. |
פסוק ט"ו
ד"ה וישב אהרן: דבק עם הפרשה הבאה ואם נפסקה, וכבר הראיתיך רבות כהנה וכהנה. וכאשר שב אהרן ונעצרה המגפה דיבר השם.
מה תיקן בדבריו? |
פסוק י"א
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' הֵחֵל הַנָּגֶף"
רשב"ם:
ד"ה ושים קטורת: להודיע שהקטורת הממיתה כשאינם כהנים, היא הנותנת חיים ביד כהנים, לדעת שהם ראויים.
ראב"ע:
ד"ה ושים קטורת: ולא אמר הקטורת, והמשכיל יבין.
| 1. |
מהו הרעיון הכלול בדברי הרשב"ם, וכנגד איזו דעה מוטעית הוא פונה? |
| 2. |
היכן מצינו רעיון זה בתורה במקום אחר? |

| 3. |
השתדל להיות "משכיל" ולבאר את דברי ראב"ע! |
| 4. |
כיצד אפשר לסתור דבריו מדברי הפרק הקודם? |