שבת

פסוק י"ג

"וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ"

הקשה בעל אור-החיים:

צריך לדייק אומרו "ואתה" מה שאינו רגיל לומר בשאר מצוות. גם תוספת הוא"ו.

פסוק י"ג

"אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ"

רש"י:

אף על פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה, שבת אל תידחה מפניה. כל אכין ורקין מיעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן.

רמב"ן, (אחרי הביאו דברי רש"י דלעיל):

ולא נתכוון אצלי, כי לפי מדרש רבותינו באכין ורקין ימעט בשמירת השבת, כי המיעוטים אצלם בכל מקום ימעטו בדבר המצווה בו. ואם תדרוש המיעוט בעניין מלאכת המשכן, יהיה מותר לעשותם בשבת! אבל המעוט הזה למילה או לפיקוח נפש וכיוצא בהם, שהן דוחין את השבת. וכך אמרו במסכת יומא (ירושלמי פ"ח ה"ה) "ומניין שספק נפשות דוחה שבת? רבי אבהו אמר ר' יוחנן: "אך את שבתותי תשמורו" – מיעוט. ומלאכת המשכן שאינה דוחה שבת מפני שהזהיר בה בכאן. ועל דרך הפשט הוא כן: יאמר: תעשו מלאכת אוהל מועד, אבל שבתותי תשמרו לעולם.

רבנו בחיי, על התורה:

לימדך הכתוב, שאין מלאכת המשכן דוחה שבת. וזהו שאמר "אך את שבתותי תשמורו", יאמר: אף על פי שאתם עוסקים במלאכת המשכן אל תדחה שבת מפניה. וכן דרשו חז"ל (ספרא קדושים): יכול יהא בנין בית-המקדש דוחה שבת? לכך נאמר (ויקרא י"ט) "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו". לפי זה תהיה מלת "אך" כמו "אכן". אמר: הנה ציויתי לכם במלאכת המשכן, אמנם את שבתותי תשמורו ולא תדחו את השבת מפני מלאכת המשכן. ומפני שלשון "אך" מיעוט, וכמו שדרשו חז"ל "אכי"ן ורקי"ן מיעוטין", נראה לי לפרש שבא למעט שמירת שבת בעניין הקרבנות שהיו דוחין שבת. וכמו שדרשו חז"ל (פסחים ס"ו א') על הפסוק (במדבר כ"ח ב') "את קרבני לחמי לאישי... תשמרו להקריב לי במועדו" – ואפילו בשבת. וכדרך שדרשו (ויקרא כ"ג כ"ז): "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא" – שהוא גם כן מיעוט ובא לדרוש: למעט כפרה לשאינם שבים.
והוא הטעם בעצמו בכאן: אך את שבתותי תשמורו – לעניין מלאכת המשכן, ומילת "אך" למעט את השמירה בענין הקרבנות. ודעת חז"ל, שבא למעט שמירת שבת בפיקוח נפש, שכן דרשו רז"ל במסכת יומא סוף פרק יום הכפורים: אך את שבתותי תשמורו – יכול לכל? כלומר: אפילו לפיקוח נפש? תלמוד לומר: "אך" – חלק!

צידה לדרך, לר' יששכר בער איילנבורג (פירוש על רש"י לתורה):

כתב רש"י "כל אכין ורקין מיעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן". נראה לי שדברים הללו לא יצאו מפה קדוש רש"י, וזה מכמה טעמים. חדא, שכבר כתב רבנו בחיי ז"ל על פירוש רש"י, דלפי זה לא תהיה מילת "אך" דהכא מיעוט אלא פירושו כמו "אכן". ואמר: הנה ציויתי לכם על מלאכת המשכן, אמנם את שבתותי תשמורו ולא תדחו שבת מפני מלאכת המשכן. ועוד: כי מלבד הטענות החזקות שטען עליו הרמב"ן ז"ל גם הלשון גופו (כלומר הלשון של דברי רש"י שלדעתו אינם מדברי רש"י כי אם איזו תוספת של מעתיק טועה) מזויף מתוכו... אחר זמן רב שכתבתי את זה, כתב לי הרב ר' מיכל כ"ץ מק"ק טרישט (כך!) איך שהוא ראה ברש"י של קלף ישן נושן, שלא היה כתוב שם כלל לשון זה ושמחתי כמוצא שלל רב, כי נחני אלוקים בדרך אמת.

פסוק י"ג

"כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם"

רש"י:

ד"ה לדעת: האומות בה כי אני ה' מקדשכם.

ראב"ע, בפירושו הקצר לספר שמות (הוצאת פליישער):

ואמר הגאון (=רב סעדיה) כי טעם "כי אות היא" שלא ייוודע הישראלי כי אם בשמירת השבת; אם היה בעיר – לסגור חנות הסחורה, ואם בדרך – שלא ילך.
וטעם "לדעת" שתדעו שאתם מקודשים לי, וזה רמז שחייב אדם בכל שבת ללמוד דברי התורה, וכן (מלכים ב', ד' כ"ד) "מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת", כי בשבת היו הולכים אנשים ונשים לנביאים ולחכמים לשמוע דברי תורה. והעד הנאמן בשנת השמיטה שהיא כמו השבת, ואמר הכתוב שתקרא התורה נגד כל ישראל בשנת השמיטה בחג הסוכות, בראש-השנה, ואמר (דברים ל"א י"ב) "למען ישמעו ולמען ילמדו".

ראב"ע, בפירושו הארוך (הנמצא בחומשים שלנו) פסוק י"ז:

ד"ה ביני ובין וכו': ובמילה כתוב "ברית" גם "אות" וככה בשבת. והגאון אמר: כאשר יימצא נימול בפריעה ידעו המוצאים אותו שהוא מישראל. וככה כאשר לא יעשה מלאכה בשבת או לא ישא ויתן בשבת.

פסוק ט"ז

" וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת"

השווה את פסוקנו לנאמר בשבת בעשרת הדיברות.