גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

"בריתי שלום"

ב.

ענשם של הנצמדים לפעור

ג.

שאלות לשון וסגנון

פרשת פינחס
שנת תש"ז

פינחס

במדבר פרק כה, פסוקים י - יג

א.  "בריתי שלום"

פסוק י"ב

"הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם"

רש"י:

ד"ה את בריתי שלום: (סנהדרין שם) שתהא לו לברית שלום, כאדם המחזיק טובה וחינות למי שעושה עמו טובה, אף כאן פירש לו הקדוש ברוך הוא שלומותיו.

ד"ה והיתה לו: בריתי זאת.

ראב"ע:

ד"ה את בריתי שלום: את בריתי ברית שלום, כמו "כסאך אלוהים", ורבים כן. והטעם שלא יגור מאחי זמרי, כי הוא נשיא בית אב. ושכרו: שתהיה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם ונצח, כי הכהנים הגדולים היו מבני פינחס, וייתכן שהיו בנים אחרים לאלעזר.

ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים מאמר ד' פרק נ"א:

ולפי דעת החולקים על רבותינו ז"ל ואומרים כי פינחס איננו אליהו, יהיה השלום המיועד אל פינחס רומז אל שלום מנוחת הנפש בעולם הבא... ויורה על זה מה שזכר הכתוב בעונש הרשעים (ישעיה נ"ז) "אין שלום אמר אלוקים לרשעים" – ואין חיי הרשעים בעולם הזה נעדרי השלום והשקט יותר מן הצדיקים! אבל ירמוז אל שלום הנפש בלי ספק בעולם הרוחני שאין בו היפך (=שאין בו התרוצצות בין ניגודים ולא יגבר אחד היסודות ההפכיים על האחר) ועליו נאמר (תהלים קי"ט) "שלום רב לאוהבי תורתך".

אברבנאל:

ולפי שהיו רבים מבני ישראל אומרים, שהיה פינחס בסכנה עצומה עם בני שמעון וקרובי זמרי, שיעמדו עליו ויהרגוהו, ויצטרך פינחס מטעם זה לבקש אנשים שילכו סביבו לשמרו מאויביו, ציוה ה' למשה, שיאמר לכל אדם ויפרסם בתוך בני ישראל, שה' יתברך נותן לפינחס את בריתו שלום, ולא יירא בקום עליו מרעים, כי מי ערב את לבו לגשת אליו להשחיתו בהיות ברית ה' סביבו לחלצו?!

ספורנו:

ד"ה את בריתי שלום: ממלאך המות כעניין "עושה שלום במרומיו" (איוב כ"ה ב') כי אמנם ההפסד לא יקרה אלא בסיבת התנגדות ההפכים וזה אמנם נתקיים בפינחס שהאריך ימים הרבה מאוד מכל שאר אנשי דורו, עד שהיה הוא משמש במשכן שילה בזמן פילגש בגבעה, שהיה בלי ספק אחרי מות יהושע ושאר "הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע" (שופטים ב' ז'). וכל שכן אם היה בזמן יפתח שכתב למלך בני עמון בשבת בני ישראל בחשבון ובבנותיה וכו' שלוש מאות שנה (שופטים י"א כ"ו) וכבר סיפרו ז"ל שפינחס לא רצה ללכת אז אל יפתח להתיר נדרו, וכל שכן לדברי האומר: אליהו זה פינחס, והוא עדיין חי וקיים.

העמק דבר:

בשכר שהניח כעסו וחמתו של הקדוש ברוך הוא, בירכו במידת השלום, שלא יקפיד ולא ירגיז, ובשביל כי טבע המעשה שעשה פינחס - להרוג נפש בידו - היה נותן להשאיר בלב הרגש עז גם אחר כך, אבל באשר היה לשם שמים, משום הכא באה הברכה, שיהא תמיד בנחת ובמידת השלום, ולא יהא זה עניין לפוקת הלב.

והשוה דבריו לדברים פרק י"ג פסוק י"ח:

ד"ה ונתן לך רחמים: דמעשה עיר הנידחת גורם שלוש רעות בישראל: האחת שההורג נפש נעשה אכזר בטבעו... ואם נהרוג עיר שלמה, בעל כורחנו עלינו להוביל אנשים רבים להרוג ולהיות אכזרים... ועל זה הבטיח הכתוב שאם תעסוק בזה בלי שום הנאה מביזה ישוב ה' מחרון אפו "ונתן לך רחמים" – מידת הרחמים!

1.

מה כולל בתוכו מושג ה"שלום" המובטח לפינחס, לפי הדעות הנ"ל?

2.

איזו מכולן נראית לך כמתאימה ביותר לענייננו?

 

השוה פסוקים:

ישעיה פרק נ"ד פסוק י':

"כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה'"

יחזקאל פרק ל"ז פסוק כ"ו:

"וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם"

מלאכי פרק ב' פסוקים ד'-ו':

"וִידַעְתֶּם כִּי שִׁלַּחְתִּי אֲלֵיכֶם אֵת הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִהְיוֹת בְּרִיתִי אֶת לֵוִי אָמַר ה' צְבָאוֹת. בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא. תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָו‍ֹן"

3.

מהו הדמיון בין ענייננו לבין עניין עיר הנידחת, לדעת בעל העמק דבר?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר