| 1. |
התוכל להסביר, מדוע לא הוזכרו בכל הפרק הפעלים "קנה", "מכר", והוזכר רק בסוף הפרק (פסוק י"ח) "לאברהם למקנה"?
היעזר בתשובתך ברמב"ן, פסוק ח':
ד"ה אם יש את נפשכם: ...וטעם "ופגעו לי" כי היה עפרון עשיר ונכבד, כאשר אמר "ביני וביניך מה היא", ולא יהיה לו לכבוד למכור נחלת אבותיו, כעניין נבות היזרעאלי (עיין מלכים א כא), על כן לא הלך אברהם אליו להרבות לו מחיר השדה, וביקש מאנשי העיר שיפגעו בעבורו דרך כבוד.
וטעם "ויתן לי", "ויתננה לי": שאחשוב אותה כמתנה, אם בכסף מלא אקחנה ממנו. ועל כן לא הזכיר לשון מכירה, וכן "אוכל בכסף תשברני ומים בכסף תתן לי" (דברים ב כח), שהמים הניתנים במתנה, אתן בהם כסף... |
| 2. |
עיין בפסוקים הבאים:
פסוק י'
"וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ"
פסוק י"א
"...וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ"
פסוק ט"ז
"וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת"
פסוקים י"ז-י"ח
"וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן... לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ"
התוכל להסביר למה הודגש בפרקנו שהכל נעשה ונאמר לעיני בני העיר כולם ובאוזניהם? |
פסוק ד'
"גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם"
| 1. |
מה ראה אברהם להקדים לבקשתו "תנו לי..." את תיאור מעמדו האזרחי ביניהם כ"גר ותושב"? מה רצה להגיד להם על ידי כך?
להבנת המושג "גר ותושב" עיין ויקרא פרק כ"ה פסוק כ"ג:
וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי
וגם יחזקאל פרק מ"ז פסוקים כ"א-כ"ג:
"וְחִלַּקְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה תַּפִּלוּ אוֹתָהּ בְּנַחֲלָה לָכֶם וּלְהַגֵּרִים הַגָּרִים בְּתוֹכְכֶם אֲשֶׁר-הוֹלִדוּ בָנִים בְּתוֹכְכֶם וְהָיוּ לָכֶם כְּאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִתְּכֶם יִפְּלוּ בְנַחֲלָה בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה בַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר-גָּר הַגֵּר אִתּוֹ שָׁם תִּתְּנוּ נַחֲלָתוֹ נְאֻם ה' אלוקים" |
| 2. |
ספורנו:
ד"ה גר ותושב: ובשביל היותי גר אין לי פה קבר, כאומרו "ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר" (ישעיהו כ"ב), והטעם שאני מבקש לקנותו הוא מפני שאני תושב עמכם שבאתי להשתקע לא לגור בלבד.
לשם מה נעזר ספורנו בישעיהו כ"ב ט"ו-ט"ז, ומה מועילים פסוקים אלה להבנת השאלה הנ"ל (ד-1)? |
פסוק ד'
"גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם..."
פסוק ו'
"נְשִׂיא אֱ-לֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ"
רווה"ה, (וולף היידנהיים) בפירושו הבנת המקרא:
דקדקתי ומצאתי שבכל מקום שיאמר הכתוב: פלוני יושב בתוך העם או בתוך הקהל וכדומה, רצון בו לעולם שהיה נוהג שררה ביניהם, וזה שימוש מילת "תוך", שֶׁמורה על אמצעות הדבר, שהוא המקום הנכבד – כלב באמצע הגוף. ולכן היושב באמצע העם הוא הנוהג שררה ביניהם. וזה טעם קללת שמעיה הנחלמי (ירמיה כ"ט ל"ב) "לא יהיה לו איש יושב בתוך העם הזה", שלא יצא מזרעו איש הנוהג נשיאות בעם. וזה טעם תשובת השונמית לשאלת אלישע (מלכים ב' ד') "היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא", ומאמר "בתוך עמי אנכי יושבת" – רצונה לומר: אני האשה הנוהגת נשיאות בתוך עמי, ואין אני צריכה לסרסור ביני ובין המלך, כי כאחד השרים אנכי.
| 1. |
מהי הפליאה הסגנונית שבפסוקים ד, ו' המתבארת על ידי דבריו? |
| 2. |
מהי עמדת עפרון, לפי דבריו של רווה"ה? |
פסוק ז'
"וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ"
לפי דעת המלומד זולצברגר, בספרו: The Am Haarez, The Ancient Hebrew Parliament, :Philadelphia 1910
ביטוי זה – עם הארץ – בכל התנ"ך כולו (חוץ מבשבעה מקרים) אינו אלא "מונח טכני מתוך סדרי הממשל הישראלי העתיק, ומציין את מה שאנו נוהגים לקרוא היום בשם פרלמנט".
|
האם מתאים פירושו זה לביטוינו כאן? |
עיין רש"י, שמות פרק ו' פסוק ט':
ד"ה ולא שמעו אל משה: ...קרוב לעניין זה שמעתי בפרשה זו מרבי ברוך בר' אליעזר, והביא לי ראיה ממקרא זה (ירמיהו טז) "בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ה'", למדנו כשהקדוש ברוך הוא מאמן את דבריו אפילו לפורענות, מודיע ששמו ה', וכל שכן האמנה לטובה, ורבותינו דרשוהו (שמות רבה סנהדרין קיא) לעניין של מעלה (שמות ה), שאמר משה "למה הרעותה?" אמר לו הקדוש ברוך הוא: חבל על דאבדין ולא משתכחין. יש לי להתאונן על מיתת האבות. הרבה פעמים נגליתי עליהם באל שדי, ולא אמרו לי: מה שמך? ואתה אמרת: "מה שמו מה אומר אליהם".
|
הסבר, מהי חשיבות פרקנו ומקומו במעשי אבות בכלל, לדעת רש"י? |
בעל עקדת יצחק, שואל:
יש לתמוה בתשובת בני חת (ו') "שמענו אדוני...", כי משם ואילך לא פסק לשון שמיעה מפיהם; (ח') "שמעוני ופגעו לי...", (י"א) "לא אדוני שמעני, (י"ג) "לוּ שמעני", (ט"ו) "אדוני שמעני", ולבסוף (ט"ז) "וישמע אברהם" כאילו נעשו הכל כחרשים!
שאלה קשה ביותר
