סיפור דינה

שים לב: להערכת מעשה שמעון ולוי עיין גיליון וישלח תש"ח שאלה א!

פסוק א'

"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה"

תנחומא וישלח ז':

ולא בת יעקב. תלאה הכתוב באמה. מה לאה יוצאנית – אף זו יוצאנית. ומניין? דכתיב (בראשית ל' ט"ז) "ותצא לאה לקראתו". אמר יחזקאל (ט"ז מ"ד): "הנה כל המושל עליך ימשול לאמור: כאמה בתה, בת אמך את".

רש"י, פסוק א':

ד"ה בת לאה: ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת "בת לאה", שאף היא יצאנית היתה (בראשית רבה) שנאמר "ותצא לאה לקראתו" (ועליה משלו המשל "כאמה כבתה").

רמב"ן:

ד"ה וטעם בת לאה אשר ילדה ליעקב: לומר שהיא אחות שמעון ולוי, המקנאים ונוקמים נקמתה. והזכיר "אשר ילדה ליעקב", כי כל האחים קינאו בה

אברבנאל:

הכתוב הזה בא לספר שבחה של דינה, שלא קרה לה זה להיותה יצאנית בטבעה, כי היתה בת לאה המלומדת לשבת בית, כי רחל היתה רועה את הצאן, ולאה לא היתה יוצאת החוצה. גם מפאת אביה, שהיתה בת יעקב יושב אוהלים; ואם היה אביה צנוע, כל שכן בתו. וזה מורה, שלא יצאה לכונה רעה חלילה אלא "לראות בבנות הארץ" – לא אמר "באנשי העיר" וגם לא "בבני העיר", אלא: "בבנות העיר", רצה לומר: לראות בבנות העיר במלבושיהן ובתכשיטיהן, יען לא היה בבית יעקב שום נערה בלתה, והיא רצתה ללמוד מנערות העיר כדרך הבתולות.

פסוק א'

"וַתֵּצֵא דִינָה..."

פסוק ב'

"וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי..."

פרקי דר' אליעזר ל"ח:

כתיב (עמוס ה' י"ט): "כאשר ינוס איש מפני הארי ופגע בו הדוב ובא הבית וסמך ידו אל הקיר ונשכו הנחש..." וכשבא יעקב לביתו בארץ אחוזתו שבארץ כנען, "נשכו הנחש" – ואיזה נחש? שכם בן חמור. שהיתה בתו של יעקב יושבת אוהלים ולא היתה יוצאת החוצה. מה עשה שכם בן חמור? הביא נערות משחקות חוצה לה, מתופפות בתופים; יצאה דינה לראות בבנות המשחקות ושללה ושכב אותה...

פסוק ג'

"וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ"

מלבי"ם:

יבאר שבתחילה כשלקחה, לא לקחה על מנת לקחתה לאשה, רק חטף אותה להשביע בולמוס תאוותו לפי שעה, שאם היה דעתו תחילה לקחת אותה לו לאשה, לא היה מענה אותה, והיה ממתין עד שיתנו אותה לו ברצון, רק שאחר כך דבקה נפשו בה. ויש הבדל בין "אהבה" ובין "דבקות נפש", שאם יחשוק נשיא הארץ בבת דל ואביון, יצדק לומר "אהבה", לא "דבקות נפש", כי הבדל המעלות והמדרגות הבדיל בין הנפשות – ולפעמים תדבק נפש שני אנשים העומדים במדרגה אחת מצד שווי מעלתם, הגם שאין ביניהם אהבת הערב, ופה היו שניהם. ואז "וידבר על לב הנערה", שעד עתה היתה רק תאוה בהמיית, שלא יצדק עליה לשון אהבה (שאם היה אוהבה באמת, לא היה עושה לה הנבלה הזאת שהיא כרצח בעצמותיה), רק שהאהבה האמתית נתחדשה אחר שסרה התאוה הבהמיית, ואז התחרט על שעינה אותה, וידבר על לבה לנחמה מצערה ומיגונה.

פסוק ז'

"כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל... וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה"

רש"י:

ד"ה וכן לא ייעשה: לְענות את הבתולות, שהאומות גדרו עצמן מן העריות על ידי המבול (בראשית רבה).

רמב"ן:

ד"ה וכן לא ייעשה: לענות הבתולות, שהאומות גדרו עצמן מן העריות מפני המבול, לשון רש"י. ולא ידעתי זה, כי הכנענים שטופים בעריות ובבהמה ובזכור, דכתיב (ויקרא יח כז) "כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם", ולא התחילו בהן באותו הדור. ובימי אברהם ויצחק היו יראים פן יהרגו אותן לקחת נשיהם. אבל "וכן לא ייעשה" נמשך עם "בישראל", "כי נבלה עשה בישראל", וכן לא יעשה בהם. על כן אמר "בישראל", כי איננה נבלה בין הכנענים...

הרא"ם, בפירושו לרש"י:

ואני תמה מאד על דברי הרמב"ן, כי נראה לי שכל ראיותיו הפוכות...

פסוק ה'

"וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ"

פסוק ז'

"וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל"