גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

קרבן רשות

ב.

שאלות ודיוקים ברש"י

ג.

טעם

פרשת ויקרא
שנת תש"ט

קרבן מנחה

ויקרא פרק ב

א.  קרבן רשות

פרק א' פסוק ב'

"אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם..."

ספרא י"ב:

"אדם כי יקריב" – יכול גזירה? תלמוד לומר: "כי יקריב" – אינו אלא רשות.

פרק ב' פסוק א'

"וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב"

ספרא צ"ג:

"ונפש כי תקריב" – יכול גזירה? תלמוד לומר: "כי תקריב" – אינו אלא רשות.

מהיכן למדו חז"ל שהמדובר כאן בקרבנות רשות? לכאורה נראה כדעת כמה מדקדקים, שהדיוק הוא ממה שנאמר "כי" ולא "אם", והרי זה אינו, שאילו נאמר "אם" – גם כן היינו למדים שהוא רשות. (ועיין רש"י שמות כ' כ"ב!

ד"ה ואם מזבח אבנים: (מכילתא) רבי ישמעאל אומר: כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ מג' "ואם מזבח אבנים תעשה לי" - הרי אם זה משמש בלשון כאשר, וכאשר תעשה לי מזבח אבנים לא תבנה אתהן גזית, שהרי חובה עליך לבנות מזבח אבנים, שנאמר (דברים כז) "אבנים שלמות תבנה", וכן (שמות כב) "אם כסף תלוה" - חובה הוא, שנאמר (דברים טו) "והעבט תעביטנו", ואף זה משמש בלשון כאשר, וכן (ויקרא ב) "ואם תקריב מנחת ביכורים" זו מנחת העומר שהיא חובה, ועל כורחך אין אם הללו תלוין אלא ודאין, ובלשון כאשר הם משמשים!).

נסה להסביר מהו הדיוק הלשוני בפסוקנו, שממנו למדו שהוא רשות, ואיך היה לשון הפסוק אילו היה קרבן חובה?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר