"קדושים תהיו"

ויקרא פרק יט, ב

פסוק ב'

"דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם"

רש"י:

ד"ה דבר אל כל עדת בני ישראל: (ויקרא רבה, תורת כהנים) מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל, מפני שרוב גופי תורה תלויין בה.

(מנחת יהודה, לדבריו:

בהקהל: כשהיו כל ישראל ביחד, ולא כשהיו כיתות כיתות זו אחר זו).

רש"י, שמות פרק ל"ד פסוק ל"ב:

ד"ה ואחרי כן ניגשו: אחר שלימד לזקנים, חוזר ומלמד הפרשה או ההלכה לישראל. תנו רבנן: כיצד סדר המשנה? משה היה לומד מפי הגבורה. נכנס אהרן, שנה לו משה פרקו, נסתלק אהרן וישב לו לשמאל משה. נכנסו בניו, שנה להם משה פרקם, נסתלקו הם, ישב אלעזר לימין משה, ואיתמר לשמאל אהרן. נכנסו זקנים, שנה להם משה פרקם, נסתלקו זקנים, ישבו לצדדין. נכנסו כל העם, שנה להם משה פרקם, נמצא ביד כל העם: א' ביד הזקנים, ב' ביד בני אהרן, שלושה ביד אהרן, ארבעה וכו' כדאיתא (בעירובין נד).

לדברי הספרא שהובאו ברש"י לפסוקנו נאמרו פירושים שונים:

ר' אליהו מזרחי:

צריכים להיות כולם יחד, שאם תיפול לקצתם שום ספק בהלכה, יהיו האחרים משיבים להם: לא כך וכך אמר בפניכם? אבל אם היו נכנסים כת אחרי כת, לא היו יכולים אנשי הכת האחת להשיב לאנשי הכת האחרת: לא כך וכך אמר לכם? מפני שהיו אומרים להם: לא אמר לנו כזה!

קרבן אהרן:

נתן טעם לשינוי הזה, מפני שבכל דיבור יחד, הלימוד לכל אחד לפי מדרגתו, שהזקנים קיבלו ממנו מצפוני התורה, ובני אהרן דברים עמוקים יותר וכו'; ועל זה אמר: "נכנס אהרן – שונה לו פרקו, נכנסו בניו שונה להם פרקם, נכנסו זקנים שונה להם פרקם, שלכל אחד שנה לו לפי מדרגתו, באופן שההמון קיבלו גוף התורה – דהינו הפשט, שהוא הגוויה, והזקנים קיבלו נשמת התורה ורוחניותה, אולם פרשה זו שרובה מצוות שצריך לדעתם ולקיימם כפי הגוף והפשט כולם בשוה, הקהיל את כולם ביחד.

אלשיך:

להיות יתברך בא להזהיר את האדם על חסידות וקדושה להידמות לבוראו, ראה והנה יש בני אדם תועים מדרך השכל באומרם, כי לא כל אדם ראוי לכך וזוכה לזה, כי אם חד בדרא או תרי בדרא (=אחד או שניים בדור) ויתרשלו על ידי כן מלעלות בסולם השלמות בתורה ומצוות והתנהג בחסידות; אך לא כן הוא, כי אין בישראל שלא ישיג אם ירצה לעלות בתורה ובחסידות עד הגיעו למדרגת קדוש; על כן להורות זה הקהיל את כולם להורותם, כי כל העדה מוכנים לכך. ולא תאמר שתדבר אל כל העדה, כדי שבכללם ישמעו המוכנים שבתוכם, כי הנה אליהם כולם תהיה האמירה, שתאמר אליהם: "קדושים תהיו".

מה הקושי בפסוקנו, המתורץ בדברי הספרא המובאים ברש"י?

מדוע ראו שלושת המפרשים הנ"ל צורך להאריך בפירוש דברי הספרא המובאים ברש"י, מה השאלה שעמדה בפניהם?

מה ההבדל בין שלושתם בפרשם את דברי רש"י הנ"ל?

כיצד נבדלים השלושה הנ"ל זה מזה בהערכת תוכן פרשתנו?

מקשים לפסוקנו: מה ראה הכתוב להוסיף "ואמרת אליהם", אחר אמרוֹ "דבר אל כל עדת בני ישראל" – והוא נראה מיותר? מי מן השלושה מתרץ קושיה זו?

שאלה קשה שאלה קשה ביותר