"...כלות משה להקים..."

עיין רמב"ן, הקדמה לספר במדבר:

אחר שביאר תורת הקורבנות בספר השלישי, התחיל עתה לסדר בספר הזה המצוות שנצטוו בעניין אוהל מועד. וכבר הזהיר על טומאת מקדש וקודשיו לדורות (ויקרא ה, ב). עתה יגביל את המשכן בהיותו במדבר, כאשר הגביל הר סיני בהיות הכבוד שם (שמות יט ז), וציוה "והזר הקרב יומת" (להלן א נא), כאשר אמר שם (יג) "כי סקול ייסקל". וציוה "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו", כאשר הזהיר שם "פן יהרסו אל ה' לראות" וגו'. וציוה "ושמרתם את משמרת הקודש ואת משמרת המזבח" (להלן יח ה), כאשר אמר שם "וגם הכהנים הניגשים אל ה' יתקדשו" וגו'. "והכהנים והעם" וגו'. והנה ציוה איך תהיה משמרת המשכן וכליו, ואיך יחנו סביב, ויעמוד העם מרחוק. והכהנים הניגשים אל ה' איך יתנהגו בו בחנותו ובשאת אותו, ומה יעשו במשמרתו, והכל מעלה למקדש וכבוד לו, כמו שאמרו ז"ל: אינו דומה פלטרין של מלך שיש לו שומרין לפלטרין שאין לו שומרין. והספר הזה כולו במצוות שעה שנצטוו בהם בעמדם במדבר, ובנסים הנעשים להם, לספר כל מעשה ה' אשר עשה עמהם להפליא. וסיפר כי החל לתת אויביהם לפניהם לחרב. וציוה איך תיחלק הארץ להם. ואין בספר הזה מצוות נוהגות לדורות, זולתי קצת מצוות בענייני הקרבנות, שהתחיל בהן בספר הכהנים ולא נשלם ביאורן שם, והשלימן בספר הזה.

עיין רמב"ן, פסוק א':

ד"ה ויהי ביום כלות משה: ... ומכל מקום ביום השמיני היה.
ונכתבה זאת הפרשה בכאן, בעבור כי ביום הראשון של מילואים קרא אל משה מאוהל מועד וידבר השם אליו כל הפרשיות שמתחילת ספר ויקרא עד "ויהי ביום השמיני", שהם בדיני הקרבנות, ומיום השמיני נדבר לו כל הפרשיות שמתחילת "זאת החיה אשר תאכלו" (ויקרא יא ב), שהם בדיני איסור והיתר, ויש בכולן עניין הקרבנות, ונמשכו העניינים עד המקום הזה כסדר כאשר פירשתי (בתחלת הספר ולעיל ה ו).
וכשהשלים המצוות אשר נצטוה משה לאמר לישראל, ושכולן דיני עבודה וקרבנות ומשמרת אוהל מועד ועבודתו, חזר אחרי כן בכאן להגיד נדבת הנשיאים בקרבנם, שהיו מהיום השמיני עד יום תשעה עשר לחודש, או עד שנים עשר יום לחודש כדברי רבותינו (סדר עולם פרק ז): וטעם "וימשחם ויקדש אותם". אמר ר' אברהם שמשח אותם בשמן המשחה, וקידש אותם בדם החטאת, כמו שאמר שם (ויקרא ח טו) "ויחטא את המזבח ואת הדם יצק אל יסוד המזבח ויקדשהו לכפר עליו". ואינו כן, שכך נאמר במשכן "וימשח אותו ויקדש אותו ואת כל כליו", והמשכן לא נתקדש בדם כלל. אבל "וימשחם לקדש אותם": וטעם ואת המזבח ואת כל כליו. מחובר לראש הפסוק, ביום כלות משה להקים את המשכן, ואת כל כליו וימשחם ויקדש אותם.

מה מקום פרקנו זה בתוך כל ספר במדבר?

מהי סמיכות הפרשיות שבין פרשתנו לברכת כהנים?

השווה פסוק י"ב לפסוקים י"ח, כ"ד, ל', ל"ו, מ"ב וכו'.

מה נשתנה נחשון בן עמינדב מכל הנשיאים, שלא נקרא "נשיא" ככולם?

מה הקושי בפסוקנו המתורץ על ידי דברי ספרי אלה?

מהו הרעיון המסומל בדבריו?

(לשאלה זו עיין בביאור כלי המשכן גיליונות תרומה תש"ב, תש"ח; תצוה תש"ג שאלה ד; ויקהל-פקודי תש"ז שאלה א).

הסבר, מה הקושי בפסוקנו, ומה הסברו.

הסבר כיצד אין ירמיהו י"ב א':

"אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אֹתָךְ"