מפקד ישראל

בעל באר בשדה, מקשה:

והלוא נאמר (במדבר י"ד) "וירד העמלקי והכנעני" וכן (בראשית ט"ו) "את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני ואת החתי ואת הפרזי..." ובכולם מצינו "ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה", ובהם לא שייך לדרוש מה שדרש רש"י בזה?

נסה ליישב קושייתו!

מקשה הרא"ם:

למה הוצרך לפרש מאמר "כאשר ציוה ה'", שהוא מורה על האמור בפרשת כי תשא (ל' י"ד) "כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה", ולא על האמור כאן "מבן עשרים שנה ומעלה"?

כתב הרא"ם:

מפני שמלת "הצו" ומלת "בהצותם" הם מבנין הפעיל שהוא יוצא, וצריכים פעול (=מושא ישיר), הוכרח לומר שהפעול של "הצו" הוא "ישראל", ושל "בהצותם" הוא "העם". אך לא ידעתי, למה שינה הפעולים ואמר שהאחד הוא "ישראל" והאחד הוא "העם", ולמה לא יהיו שניהם ממין אחד ויכתוב "אשר הצו את ישראל", "בהצותם את ישראל"?

ותירצוֹ הרא"ם:

שמא יש לומר, שדרך הלשון תמיד שיכפיל הענין במלות שונות, ולפיכך אמר שהפעול של "הצו" – ישראל ושל "בהצותם" הוא העם, או להפך.

ותירצוֹ בעל גור אריה:

...וכאשר היו חולקים על ה' לא ייקראו בשם "ישראל", כיון שבשם הזה שמו משותף בהם, וכאשר חולקים עליו, איך יהיה שם ה' עליהם?

מהי חולשת תירוצו של הרא"ם?

תרץ קושייתו בדרך אחרת על פי האמור ברמב"ן, שמות פרק י"ד פסוק י':

ד"ה וייראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל ה': איננו נראה כי בני אדם הצועקים אל ה' להושיעם יבעטו בישועה אשר עשה להם ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם. אבל הנכון שנפרש כי היו כתות, והכתוב יספר כל מה שעשו כולם. אמר כי הכת האחת צועקת אל ה', והאחת מכחשת בנביאו ואינה מודה בישועה הנעשית להם, ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם. ועל זאת כתוב "וימרו על ים בים סוף" (תהלים קו ז), ולכך יחזיר הכתוב "בני ישראל" פעם אחרת, ויצעקו בני ישראל אל ה', כי הטובים בהם צעקו אל ה' והנשארים מרו בדברו. ולכך אמר אחר כך (להלן פסוק לא) "וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו". לא אמר "וייראו ישראל את ה' ויאמינו" אבל אמר "העם", כי "בני ישראל" שם ליחידים, ו"העם" שם להמון, וכן "וילונו העם" (להלן טו כד). וכך הזכירו רבותינו (במדבר רבה כ כג) "ויחל העם לזנות" (במדבר כה א), בכל שנאמר "העם" לשון גנאי הוא, וכל מקום שנאמר "ישראל" לשון שבח הוא....

 וכן עיין במדבר פרק כ"ה פסוק א':

"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב"!

היכן מצינו ברש"י עוד שהוא משלים הפעול אחרי פועל יוצא, כשיחסר בכתוב?

התוכל לבאר את דברי רש"י: "ואם אגדה היא - הרי טוב, ואם לא – אומר אני..."?