אחרי מתן תורה

השווה לקטע זה את שמות פרק כ' פסוקים ט"ו-י"ט.

ועיין רמב"ן, שמות פרק כ' פסוק ט"ו:

ד"ה וכל העם: דעת המפרשים שהיה זה אחר מתן תורה, והוא שאמר (דברים ה כ-כב) "ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו וגו' אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' עוד ומתנו" וגו'. ואין כן דעתי, בעבור שאמר בכאן"ואל ידבר עמנו אלוהים", ולא אמר "עוד", ומשה אמר בכאן "אל תיראו", ושם נאמר (שם ה כה) "היטיבו כל אשר דיברו". ועוד, כי בכאן לא סיפר שיפחדו רק מן הקולות והלפידים ומן ההר שהוא עשן, ושם פחדו מדיבור השכינה, שאמרו "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלוהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי" (שם ה כג). ועוד, כי בכאן (בפסוק כא) אמר "ומשה ניגש אל הערפל", ולא אמר שבא בתוכו.
והנכון בעיני בפרשה ובסידור העניין, כי "וכל העם רואים... ויאמרו אל משה" היה קודם מתן תורה, ומתחילה הזכיר כסדר כל דברי האלוהים מה שציוה למשה בהגבלת ההר ואזהרת העם ועשרת הדיברות, ועתה חזר והזכיר דברי העם אל משה ואמר כי מעת שראו את הקולות ואת הלפידים, נעו לאחור ועמדו מרחוק יותר מגבול ההר אשר הגביל משה.
והסדר בדברים, כי בבוקר היו קולות וברקים וקול שופר חזק (לעיל יט טז), ועדין לא ירדה שכינה, כעניין "ורוח גדולה וחזק מפרק הרים משבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה'" (מ"א יט יא), וחרדו העם במחנה במקום תחנותם (לעיל יט טז), ומשה חיזק לבם והוציאם לקראת האלוהים ויתיצבו בתחתית ההר (שם יז), ובהיותם שם בתחתית ההר מצפים ומתיצבים, ירד ה' על ההר באש (שם יח), ויעל עשנו עד לב השמים חושך ענן וערפל (דברים ד יא), וחרד ההר עצמו ונזדעזע (לעיל יט יח), כאשר יעשו ברעש הנקרא "זלזלה" או יותר מכן. וכן כתוב (תהלים קיד ד) "ההרים רקדו כאלים גבעות כבני צאן", ואיננו משל, כאשר איננו משל "הים ראה וינוס הירדן ייסוב לאחור" (שם ג), ונתחזק קול השופר מאוד (לעיל יט יט), אז ראו העם וינועו לאחור ויעמדו מרחוק (כאן) יותר מן הגבול, ואז אמרו אליו כולם שלא ידבר עמהם האלהים כלל, פן ימותו, כי במראה נהפכו ציריהם עליהם ולא עצרו כוח (דניאל י טז), ואם ישמעו הדיבור ימותו, ומשה חיזקם ואמר להם: "אל תיראו" (פסוק כ), ושמעו אליו "ויעמוד העם מרחוק" במעמדם (פסוק כא), כי לא רצו בכל דבריו להתקרב אל הגבול, "ומשה ניגש אל הערפל" (שם), לא בא בתוכו, ואז דיבר אלוהים עשרת הדברות.
ואחר עשרת הדברות לא הזכיר כאן מה שאמרו הזקנים למשה, כי רצה לבאר כסדר המצות והמשפטים, אבל במשנה תורה (דברים ה כ) הזכיר משה כי אחרי הדברות קרבו אליו כל ראשי שבטיהם וזקניהם ואמרו לו: "אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו", כי שיערנו בנפשותינו שלא נוכל עוד לסבול משא דבר ה' אלהים, כי חשבו שירצה האלוהים לדבר אליהם כל המצוות, ולכך אמרו: "קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו ושמענו ועשינו" (שם כד), והקדוש ברוך הוא הודה לדבריהם ואמר: "היטיבו כל אשר דיברו", כי כן היה החפץ לפניו, שלא ישמיעם רק עשרת הדברות, והיראה ישרה לפניו.

פסוק י"ט

"אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְדֹוָד אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי"ַ

ראב"ע:

ד"ה את הדברים האלה: הטעם עשרת הדברים ולא הדיבורים.

פסוק י"ח

"קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף"

רש"י:

ד"ה ולא יסף: מתרגמינן ולא פסק (לפי שמידת בשר ודם אינו יכול לדבר כל דבריו בנשימה אחת, וצריך להפסיק, ומידת הקדוש ברוך הוא אינו כן. לא היה פוסק. ומשלא היה פוסק, לא היה מוסיף, כי קולו חזק וקיים לעולם. דבר אחר: "ולא יסף" ולא הוסיף להראות באותו פומבי.

(ועיין רש"י, בראשית פרק ל"ח פסוק כ"ו:

ד"ה ולא יסף: יש אומרים: לא הוסיף, ויש אומרים: לא פסק (וחבירו גבי אלדד ומידד "ולא יספו", ומתרגמינן: ולא פסקו.

רש"י, במדבר פרק י"א פסוק כ"ה:

ד"ה ולא יספו: לא נתנבאו אלא אותו היום לבדו. כך מפורש בספרי, ואונקלוס תרגם ולא פסקין שלא פסקה נבואה מהם).

רשב"ם:

ד"ה ולא יסף: שוב לא נוסף קול גדול כזה בעולם ,לפי פשוטו, כי כל יסף לשון תוספת. "אם יוספים אנחנו", אבל "ספו תמו מן בלהות" מגזירת "האף תספה".

לפירושו הראשון של רש"י: "ולא פסק, שקולו קיים וחזק לעולם" מעיר בעל גור אריה:

קולו של הקדוש ברוך הוא הוא השפעת התורה מאתו, והוא יתברך נקרא מקור חיים המשפיע תמיד, רק באותה שעה אוזניים כרה לישראל, כדי לקבל השפע של הדיבור עד שהיו כולם במדרגות הנביאים, אבל קולו של הקדוש ברוך הוא משפיע מאתו החכמה תמיד. זהו "ולא יסף", כי אצלו אין שינוי, רק השנוי מצד המקבלים, אבל הוא יתברך משפיע תמיד, לפיכך קולו חזק לעולם.

פסוקים כ"א-כ"ג

"וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱ-לֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱ-לֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי  קְרַב אַתָּה וּשְׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱ-לֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱ-לֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ"

הפירוש "ביאור לתלמיד", מביא בשם הגר"א (הגאון ר' אליהו מוילנא):

יש חמש מדרגות באדם: אדם, בן אדם, איש, גבר, אנוש. והחשוב שבמעלות הוא אדם. על כן אמרו: "היום הזה ראינו כי ידבר אלוקים את האדם וחי", שבמדרגת האדם יכול להיות שידבר הקדוש ברוך הוא עמו וחי, כמו שאנו היום במדרגת האדם, שעשינו שלושה ימים פרישה מכל העניינים, אבל "כי מי כל בשר...", מי יכול להיות פרוש כל ימיו? וכשהוא "בשר", איך יוכל לסבול שידבר עמו הקדוש ברוך הוא וחי? על כן אמרו: "קרב אתה..." שאתה נשאר בפרישותך כל ימיך, כמו שאמר הקדוש ברוך הוא עליו: "ואתה פה עמוד עמדי".

אברבנאל:

...כי מי כל בשר כמונו, שאנחנו חומריים בטבענו, "אשר שמע קול אלוקים ויחי", לכן "קרב אתה ושמע", אתה אשר עם היותך בשר, אינך בשר כמונו, כי אתה אלוקי בטבעך "קרב אתה ושמע" ולא נצטרך אנחנו לשמוע אותם מפי האל.