עבד עברי

פסוק י"ב

"כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי"

ספרא ע"ט, (לפרשת בהר כ"ה ל"ט "וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך"): 

"כי יימכר לך אחיך" – שתנהג בו באחוה. יכול אף הוא ינהג בעצמו באחוה? תלמוד לומר (שמות כ"א ב'): "עבד". יכול אף אתה תתנהג בו כעבד? תלמוד לומר: "אחיך". הא כיצד? אתה נוהג בו באחוה, והוא נוהג בעצמו בעבדותו.

פסוק י"ב

"אָחִיךָ הָעִבְרִי"

ראב"ע, שמות פרק כ"א פסוק ב':

ד"ה כי תקנה: אומר לך כלל, לפני שאחל לפרש. כי כל משפט או מצוה כל אחד עומד בפני עצמו. ואם יכולנו למצוא טעם למה דבק זה המשפט אל זה או זאת המצוה אל זאת, נדבק בכל יכולתנו, ואם לא יכולנו, נחשוב כי החסרון בא מחוסר דעתנו. ואין לאדם בעולם יותר קשה עליו מהיותו ברשות אדם כמוהו. על כן החל משפט העבד. וקדמונינו אמרו כי עבד עברי הוא ישראל. וככה "וכי ימכור איש את בתו לאמה". רק "וכי יכה איש את שן עבדו" הוא כנעני. וככה "וכי יכה איש את עבדו". וככה "אם עבד יגח השור", והנה אמרו כי "ונמכר בגנבתו" הוא ישראל. והחולקים עליהם אמרו כי עבד עברי אינו ישראל, רק הוא ממשפחת אברהם. וככה הבת וכל העבדים הנזכרים אחרי כן - דרך אחד לכל. וראייתם דבר "האשה וילדיה". כי אמרו כי המשפחה תלוי באב. ועוד "ועבדו לעולם" - כי הם אומרים כל ימיו. והיה עליהם קשה שיהיה ישראל נרצע, ועתה נתפש המלות כמשמעם - אם עבד עברי אינו ישראלי, למה אמר הכתוב "כי יימכר לך אחיך העברי". והלוא ידענו כי משמע "לא תשנא את אחיך בלבבך" ישראל. וככה בין איש ובין אחיו ובין גרו. ורבים ככה. והנה אין ספק כי פירוש אברם העברי - שהוא מבני עבר. עליו כתוב "אבי כל בני עבר", היפך "וחם הוא אבי כנען". או נקרא עברי בעבור שבא מעבר הנהר. אף על פי שהיה ראוי להיות עברי נהרי. ונחשוב כי הכתוב תפש דרך קצרה. בעבור שמצאנו "ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר". והנה גם נקראו העברים שהם ישראל. כי ראינו שאמר משה לפרעה "כה אמר ה' אלוהי ישראל". וכאשר שאל פרעה מי הוא זה השם. אז השיבו. השם "אלוהי העברים", והנה אלוהי העברים כמו אלוהי ישראל. והנה אם ישראל נקראו עברים בעבור שהם מיוחסים אל עבר, ישתתפו עמנו בני ישמעאל ובני קטורה ובני עשו. ואנחנו לא מצאנו קורא אחיך רק אדום לבדו, שהיה בבטן אחד עם יעקב. גם לא תמצא בכתוב שיזכיר עשו שהוא אחינו במצוות רק בדבר השליחות. וכמוהו "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא". אחר שהזכיר אדומי. וככה "על רדפו בחרב אחיו". הנה בכל המקרא לא מצאנו מלת עברי כי אם על בני יעקב, וכתוב "ושם אתנו נער עברי", "לאכול את העברים לחם", "מכה איש עברי", "שני אנשים עברים נצים". ויונה אמר "עברי אנכי". כי הם שאלוהו "אי מזה עם אתה?". ואם המלה היתה כוללת עמים רבים, עוד לא השיב מאיזה עם הוא. וכתוב "פן תעבדון לעברים". והעברים היו לפלשתים. ובירמיהו כתוב "לשלח איש את עבדו" וגו' "העברי והעבריה". ובסוף פירש לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו איש, וידוע כי אדומי לא ייקרא יהודי. והחולקים אמרו "והנה כתיב ורבים מעמי הארץ מתיהדים", ואינם מישראל. וזהו עיוורון, כי לפי דעתם, אם פירוש שהיו מתיחסים אל יהודה. או ששבו לתורת יהודה. היה ראוי להיותו בלתי עבוד גם במתיהד אחיהו. ועל דרך זה היה ראוי להיות עברי מתעבר. והאומר זה מתעבר על ריב לא לו. והנה התברר כי דברי קדמונינו נכונים, כי עליהם נסמוך בכל המצוות, כאשר קיבלום מאבותיהם. ועוד איך יעלה על לב אדם כי הישמעאלי והאדומי יעבוד שש שנים. והישראלי עד שנת היובל.

פסוק י"ד

"הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ"

ראב"ע:

הענק תעניק לו: הטעם, עשה לו תפארת, מגזרת "וענקים לגרגרותיך" (משלי א, ט), או יהיה פירוש המלה כפי המקום, בלא אח.

פסוק ט"ז

"כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ"

קדושין כב ע"א:

מהו "עמך"? עמך במאכל, עמך במשתה, עמך בכסות נקיה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה, והוא אוכל פת קיבר; אתה שותה יין ישן, והוא שותה יין חדש; אתה ישן על גבי מוכין, והוא ישן על גבי תבן. מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו.

ומעניינים דברי התוספות, שם:

וקשה, מאי "אדון לעצמו"? די להיות כאדונו. (=בשוה לאדונו ולא למעלה הימנו). ויש לומר כדאיתא בירושלמי: דפעמים אין לו אלא כר אחד, אם שוכב עליו (האדון) בעצמו – אינו מקיים "עמך". ואם אינו שוכב עליו, וגם אינו מוסר לעבדו, זו מדת סדום. נמצא שעל כורחך צריך למסור הכר לעבדו – והיינו "אדון לעצמו").

פסוק י"ז

"וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן"

ראב"ע:

ד"ה ואף לאמתך תעשה כן: דבק עם "הענק תעניק לו" (יד), ואם הוא רחוק, כמו: "שלם ישלם אם אין לו" (שמות כב, ב), "ואם שלוש אלה" (שם כא, יא), ורבים כן, כי אין אשה נרצעת.

פסוק י"ח

"לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבֵרַכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה"

רשב"ם:

לא יקשה בעיניך: שתשלחנו חפשי מעמך במה שאתה נותן לו משנה וכפילות שכר שכיר בעבודת שש שנים שעבד אותך, שאתה מעניק לו מצאנך ומגורנך ומיקבך מלבד שכירות של קניין שש שנים שקנית אותו, שהרי יברכך ה' בכל אשר תעשה. והרי פירוש פסוק זה דוגמת "ולא ירע לבבך בתתך לו", וכן "תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה" מתת לאחד מהם, כי רוע העין וקשיות הלב מדבר על נתינת ממון לאחרים. וכאשר הורגלו לפרש שלא יקשה בעיניך על מה שאתה משלחו חפשי לסוף שש, שהרי הרבה עבדך שש שנים, כלומר יותר משאר שכירים. שטות הוא בידם. וכי למה יקשה בעיני בשילוח חפשי, והלוא לא קנאוֹ מתחילה אלא לפי עבודת שש שנים, שהכל יודעים שבשביעית יצא. ועוד לא היה לומר "משנה שכר שכיר", אלא משנה שכיר. ויש מפרש משנה שכיר שש שנים לפי שסתם שכיר שלוש שנים כדכתיב "בשלוש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב". גם זה הבל. כי במקום אחר כתיב בעוד שנה כשנת שכיר. ופירוש כשני שכיר - שלוש שנים מצומצמות כשני שכיר שהיא שנה מצומצמת.