מקרא ביכורים

עצה טובה: לסדר הבאת הביכורים למד משנה ביכורים ג', משניות א'-ד'.

ראב"ע:

ד"ה והיה כי תבוא: בעבור שכתב "בהניח ה'" (דברים כה, יט), אמר ה', כי יש מצוות הן קודם בהניח ה', רק כאשר תבוא, והם הביכורים והמעשר וכתיבת התורה על האבנים ובנות מזבח והברכה והקללה על שני ההרים.

פסוק ג'

"הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי בָאתִי..."

פסוק ה'

"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה... וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב"

תרגום אונקלוס:

לבן ארמאה בעא לאובדא ית אבא.

רש"י:

מזכיר חסדי המקום "ארמי אובד אבי" לבן ביקש לעקור את הכל, כשרדף אחר יעקב .ובשביל שחשב לעשות, חשב לו המקום כאילו עשה, שבעובדי כוכבים חושב להם הקדוש ברוך הוא מחשבה כמעשה.

ד"ה אובד אבי: מלת אובד מהפעלים שאינם יוצאים, ואילו היה ארמי על לבן, היה הכתוב אומר מאביד או מאבד. ועוד, מה טעם לאמר לבן בקש להאביד אבי, וירד מצרימה? ולבן לא סיבב לרדת אל מצרים. והקרוב, שארמי הוא יעקב. כאילו אמר הכתוב: כאשר היה אבי בארם, היה אובד, והטעם: עני בלא ממון. וכן "תנו שֵׁכר לאובד" (משלי לא, ו). והעד: "ישתה וישכח רישו" (שם, ז). והנה הוא ארמי אובד היה אבי, והטעם, כי לא ירשתי הארץ מאבי, כי עני היה כאשר בא אל ארם. גם גר היה במצרים, והוא היה במתי מעט, ואחר כן שב לגוי גדול, ואתה ה' הוצאתנו מעבדות ותתן לנו ארץ טובה. ואל יטעון טוען, איך ייקרא ארמי? והנה כמוהו "יתרא הישמעאלי" (דה"א ב, יז), והוא ישראלי, כי כן כתוב.

רשב"ם:

אברהם ארמי היה אובד וגולה מארץ ארם. כדכתיב "לך לך מארצך". וכדכתיב "ויהי כאשר התעו אותי אלוהים מבית אבי" - לשון אובד ותועה אחד הם כאדם הגולה, כדכתיב "תעיתי כשה אובד בקש עבדך". "צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום". כלומר מארץ נכריה באו אבותינו לארץ הזאת ונתנהּ הקדוש ברוך הוא לנו.

 ספורנו:

הנה אבי שהיה יעקב היה זמן מה ארמי אובד, שלא היה לו בית מושב, ובכן לא היה מוכן להעמיד גוי ראוי לרשת ארץ.
        

פסוק ו'

"וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים"

נוסחת הגדת ליל פסח שברמב"ם:

"וירעו אותנו" - כמו שנאמר (שמות א' י') "הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו".

(השווה מדרש תנאים:

"וירעו אותנו" - כמו שנאמר (שמות ה' כ"ג) "ומאז באתי אל פרעה... הרע לעם הזה...").