המלאכים אצל אברהם ולוט

עצה טובה: השווה פרק י"ט לשופטים פרק י"ט-כ', ושים לב להבדלים שביניהם.
קרא את דברי הרמב"ן לבראשית י"ט פסוק ח' ד"ה אוציאה נא אתהן (עד סוף הדיבור) העוסקים בהשוואה זו.

מה ההבדל בין רש"י ובין רשב"ם בהבנת העניין של ביקור ה' אצל אברהם?

רש"י, פרק י"ח פסוק א': ד"ה וירא אליו: לבקר את החולה (ב"מ פו). אמר רבי חמא בר חנינא: יום שלישי למילתו היה, ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בשלומו.	רשב"ם, שם: ד"ה וירא אליו ה': האיך שבאו אליו שלשה אנשים שהיו מלאכים. שבהרבה מקומות כשנראה המלאך, קוראו בלשון שכינה, כדכתיב "כי שמי בקרבו", שלוחו כמותו. וכן "וירא אליו מלאך ה' בלבת אש מתוך הסנה" וכתוב שם "וירא ה' כי סר לראות".
רש"י, פרק י"ח פסוק ב': ד"ה והנה שלושה: אחד לבשר את שרה, ואחד להפוך את סדום, ואחד לרפאות את אברהם, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות (ב"ר). תדע לך שכן כל הפרשה הוא מזכירן בלשון רבים: "ויאכלו... ויאמרו אליו", ובבשורה נאמר "ויאמר שוב אשוב אליך", ובהפיכת סדום הוא אומר "כי לא אוכל לעשות דבר לבלתי הפכי" (ב"ר) ורפאל שריפא את אברהם הלך משם להציל את לוט. הוא שנאמר "ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר הימלט על נפשך" - למדת שהאחד היה מציל.	רשב"ם, שם פסוק כ': ד"ה ויאמר ה': המלאך לאברהם שלוחים הללו אני שולח בשביל זעקת סדום כמו שאמר למעלה ואנשי סדום רעים וחטאים.
רש"י, פרק י"ח פסוק ג': ד"ה ויאמר אדוני אם נא: לגדול שבהם אמר, וקראם כולם אדונים ולגדול אמר "אל נא תעבור", וכיון שלא יעבור הוא, יעמדו חבריו עמו. ובלשון זה הוא חול (שבועות לה). דבר אחר: קודש הוא, והיה אומר להקדוש ברוך הוא להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים. ואף על פי שכתוב אחר "וירץ לקראתם", האמירה קודם לכן היתה. ודרך המקראות לדבר כן, כמו שפירשתי אצל "לא ידון רוחי באדם", שנכתב אחר "ויולד נח", ואי אפשר לומר אלא אם כן קודם גזירת ק"כ שנה, ושתי הלשונות בבראשית רבה.	רשב"ם, שם פסוק כ"ב: ד"ה עומד לפני ה': לפני המלאך לבקש פניו.
	רשב"ם, שם פסוק כ"ה: ד"ה השופט כל הארץ: ששלחך כאן, "לא יעשה משפט".
	רשב"ם, שם פסוק כ"ו: ד"ה ויאמר ה': המלאך.

מה קשה למפרשים בפסוקים הבאים?

1.

ראב"ע, פרק י"ח פסוק ה': ד"ה כן תעשה: דרך מוסר, שפת לחם די.

2.

רשב"ם, פרק י"ח פסוק י"ד: ד"ה היפלא מה' - ששלחנו אליך דבר. וכן: וה' המטיר על סדום גפרית ואש מאת ה' מן השמים. הראשון שבפסוק הוא גבריאל. והשני שבפסוק הוא הקב"ה. וכן מפורש בספר האגדה.

3.

רש"י, פרק י"ח פסוק י"ז: ד"ה אשר אני עושה: בסדום לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו. אני נתתי לו את הארץ הזאת, וחמשה כרכין הללו שלו הן, שנאמר "גבול הכנעני מצידון וגו' בואכה סדומה ועמורה" וגו', קראתי אותו אברהם אב המון גוים, ואשמיד את הבנים, ולא אודיע לאב שהוא אוהבי?!

4.

רש"י, פרק י"ח פסוק י"ח: ד"ה ואברהם היו יהיה: מדרש אגדה "זכר צדיק לברכה" - הואיל והזכירו בירכו. ופשוטו, וכי ממנו אני מעלים, והרי הוא חביב לפני להיות לגוי גדול ולהתברך בו כל גויי הארץ. ומה ההבדל שבין שתי תשובותיו?

5.

רש"י, פרק י"ט פסוק ג': ד"ה ויסורו אליו: עיקמו את הדרך לצד ביתו.

פרק י"ח פסוק י"ט

"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו"

רש"י:

ד"ה כי ידעתיו: לשון חיבה כמו (רות ב) "מודע לאישה" (שם ג) "הלוא בועז מודעתנו "(שמות לג) "ואדעך בשם", ואמנם עיקר לשון כולם אינו אלא לשון ידיעה שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו. ולמה "ידעתיו"? "למען אשר יצוה" - לפי שהוא מצוה את בניו עלי לשמור דרכי. ואם תפרשהו כתרגומו יודע אני בו שיצוה את בניו וגו' אין למען נופל על הלשון.

ד"ה יצוה: לשון הווה כמו (איוב א) "ככה יעשה" (איוב ע"פ ה' יחנו).

אונקלוס:

ארי גלי קדמי בדיל די יפקד ית בנוהי וית אנש ביתיה בתרוהי ויטרון ארחן דתקנן קדם ה' למעבד צדקתא ודינא בדיל איתי ה' על אברהם ית דמלל עלוהי.        

1.

מה ההבדל בין רש"י ובין תרגום אונקלוס?

2.

מה מכריח את רש"י לפרש "יצוה" בלשון הווה ולא בלשון עתיד כאנוקלוס?

3.

ואלה דברי שד"ל: "כי לכך בחרתי בו, כדי שיצוה וכו'. באופן שישמרו דרך ה' וכו'. כי לא בחר ה' באברהם בעבור אברהם לבד, אלא כדי שיהיה אב לעם קדוש (מדברי אברבנאל) ובחירת העם גם כן לא היתה בעבור עצמם, אלא בעבור המין האנושי כולו". האם שד"ל נוטה לדעת רש"י, לדעת אונקלוס, או שהוא בחר לו בדרך שלישית? נמק את תשובתך!

מה הוא הקשר הפנימי בין פסוק י"ט: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" ובין טענותיו של אברהם לפני הקדוש ברוך הוא בפסוקים כ"ג-ל"ב?

פסוק כ"א

"אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה"

רש"י:

ד"ה הבאה אלי עשו: וכן עומדים במרדם כלה אני עושה בהם, ואם לא יעמדו במרדן אדעה מה אעשה להיפרע מהן בייסורין, ולא אכלה אותן. וכיוצא בו מצינו במקום אחר (שמות לג) "ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך". ולפיכך יש הפסק נקודת פסיק בין "עשו" ל"כלה", כדי להפריד תיבה מחברתה...

ספורנו:

ד"ה עשו כלה: עשו כולם, שאין ביניהם מוחה, כמו "כלה גרש יגרש", שעניינו כולכם. וגם זה נודע בשליחות המלאכים, שנאמר בו "כל העם מקצה", ואין מכלים.

רשב"ם:

ד"ה עשו כלה: פסיק יש בינתיים, להפריד את הדבר כלומר אם כן עשו, אעשה אותם כלה.

העתיקו את פסוק כ"א פעמיים, וסמנו סימני פיסוק - פעם בהתאם לפירוש רש"י ופעם בהתאם לפירוש ספורנו. למי משניהם דומה רשב"ם?

פרק י"ח פסוק כ"ו

"בְּתוֹךְ הָעִיר"

ראב"ע:

שהם יראים את השם בפרהסיא וכן "שוטטו בחוצות ירושלים".

רמב"ן:

פירש רבי אברהם, שיהיו יראים את השם בפרהסיא, וכן "שוטטו בחוצות ירושלם" (ירמיה ה א). והנכון בעיני, כי אברהם אמר "בתוך העיר" לאמר שאפילו יהיו נכרים בתוכה, ראוי שיצילוה. ואמר זה בעבור לוט, וחשב אולי יש אחרים שם.

1.

מה קשה לראב"ע וגם לרמב"ן?

2.

לשם מה מביא ראב"ע את ירמיה פרק ה' פסוק א': "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ"? מה כוונתו?

השווה את מידת הכנסת האורחים של לוט (פרק י"ט) לזו של אברהם (פרק י"ח). במה נופל לוט מאברהם? במה בכלל מורגשת בלוט השפעת הישיבה בסדום?

פרק י"ט פסוק ח'

"הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר..."

רמב"ן:

ד"ה אוציאה נא אתהן אליכם: מתוך שבחו של האיש הזה באנו לידי גנותו, שהיה טורח מאד על אכסניא שלו להציל אותם מפני שבאו בצל קורתו, אבל שיפייס אנשי העיר בהפקר בנותיו - אין זה כי אם רוע לב, שלא היה עניין הזימה בנשים מרוחק בעיניו, ולא היה עושה לבנותיו חמס גדול, כפי דעתו. לכך אמרו רבותינו (תנחומא וירא יב) בנוהג שבעולם אדם מוסר עצמו על בנותיו ועל אשתו והורג או נהרג, וזה מוסר בנותיו להתעלל בהן. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לעצמך אתה משמרן.

ספורנו:

ד"ה אוציאה נא אתהן אליכם: חשב שיקומו לוקחי בנותיו, וקם שאון ביניהם.

כיצד מעריכים המפרשים את הצעת לוט להפקיר את בנותיו למען הציל את אורחיו?