פסוקים י"ג-י"ד
"הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי"
|
היש בדברי אליעזר בפסוקים י"ג-י"ד משום "לא תנחשו"?
(עיין קדושים פרק י"ט פסוק כ"ו:
"לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ"
ורש"י, שם:
ד"ה לא תנחשו: (סנהדרין סו) כגון אלו המנחשין בחולדה ובעופות, פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך). |
משאלת לבו של העבד, פסוק י"ד:
"וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִ"?
התנהגותה של רבקה, פסוקים י"ח-כ"א:
"וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ אִם לֹא"
|
במה גדלה התנהגותה של רבקה על משאלת לב העבד? |
פסוק ד'
"כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ"
בראשית פרק כ"ד פסוק ל"ח:
"אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי"
פרק י"ב פסוק א':
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ"
אסתר פרק ח' פסוק ו':
"כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת עַמִּי וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי"
רש"י, לבראשית פרק י"ב פסוק א':
ד"ה מארצך: והלוא כבר יצא משם עם אביו, ובא עד לחרן ,אלא כך אמר לו: התרחק עוד משם, וצא מבית אביך.
ראב"ע, פתיחה לפרשת לך לך:
ד"ה לך לך: השם ציוה לאברהם, ועודנו באור כשדים, שיעזוב ארצו ומקום מולדתו גם בית אביו. והטעם שידע השם שתרח אחר שיצא ללכת אל ארץ כנען ישב בחרן. ותרח לא מת עד אחר ששים שנה שיצא אברהם מבית אביו מחרן, רק הכתוב לא פירש שניו בצאתו מאור כשדים.
רמב"ן, לבראשית פרק כ"ד פסוק ז':
ד"ה מבית אבי ומארץ מולדתי: לשון רש"י: "מבית אבי" - מחרן. "ומארץ מולדתי", מאור כשדים. אם כן "אל ארצי ואל מולדתי תלך" יהיה אור כשדים, וחלילה חלילה שיתערב זרע הקודש בבני חם הפושע. אולי יאמר שהיה לו משפחה שָׁם מזרעו של שֵׁם, אבל העבד לחרן הלך, כאשר דיבר אדניו. ואולי יחשוב הרב כי ארץ מולדתו אור כשדים, אבל "מולדתי" היא משפחתי, ו"ארצי" ארץ אשר גר בה.
וכל אלה דברים בטלים, כי בכאן אמר "ולקחת אשה לבני משם". ועוד כי ימים רבים עמד בארץ כנען יותר מחרן, ולמה תיקרא חרן ארצו, בעבור שגר בה ימים? אבל "אל ארצי ואל מולדתי" - ארצי ששם מולדתי, כי שם עמד ומשם היו אבותיו מעולם, וכבר נתבאר (לעיל יא כח, יב א). ובבראשית רבה: (נט י) "מבית אבי" - זו ביתו של אביו, "ומארץ מולדתי" זו שכונתי.
וייתכן שיהיה טעם "אל ארצי ואל מולדתי", ארצי ומשפחתי, כי גם באנשי ארצו לא יחפוץ רק במשפחתו, וכן "ולקחת אשה לבני משם", רמז אל "מבית אבי". וכן יאמר העבד (להלן פסוק מ) "ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי". ואמר (שם מא) "כי תבוא אל משפחתי". או שהיה העבד אומר כן לכבדם שישמעו לו.
| א. |
הגדר המושגים: ארץ מולדת, מולדת, משפחה, בית אב. |
| ב. |
תאר תחומי המושגים האלה והיחס שביניהם באמצעות ציור הנדסי. |
| ג. |
הכרע, לפי מסקנותיך מן הפסוקים הנ"ל, מתי ניתן הצו לאברהם ללכת לארץ כנען - אם באור כשדים, כדעת הראב"ע, שלפיה קשות המילים "ומבית אביך", או כדעת רש"י, בחרן, שלפיהם קשה "וממולדתך". |
שאלה קשה ביותר
