חלום יעקב
בראשית פרק כח
עצה טובה: קרא מדרש תנחומא ויצא פרשה ב.
| א. | "וישם מראשותיו" - שאלות ברש"י |
"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא"
רש"י:
ד"ה וישם מראשותיו: עשאן כמין מרזב סביב לראשו, שירא מפני חיות רעות. התחילו מריבות זו עם זו - זאת אומרת: עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת: עלי יניח. מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת, וזהו שנאמר "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו".
1.
מה הדיוק הלשוני שעליו בנוי הדרש המובא ברש"י?
2.
מה הרעיון המסומל בדרש זה?
| ב. | שאלה כללית |
במקומות אחדים בפרק זה דוחה הרשב"ם את דברי רש"י, בלי להזכיר את שמו או את דבריו – מתוך שאיפה לפשט והתנגדות לדרש.
ציין את המקומות האלה!
| ג. | החלום |
בפתיחה למורה נבוכים אומר הרמב"ם:
ודע, כי משלי הנבואה יש בהם שתי דרכים: מהם משלים שכל מילה שבמשל יש בה עניין; ומהם מה שיהיה כל המשל מגיד על כל העניין ההוא בנמשל, ויבואו במשל דברים רבים מאוד, אין כל מלה מוספת עניין בנמשל, אבל הם לייפות המשל... או להפליג בהסתיר העניין הנמשל...
אמנם דמיון המין הראשון מן משלי הנבואה אמרו "והנה סולם מוצב ארצה"... כי אומרו "סולם" יורה על עניין אחד, ואומרו "מוצב ארצה" יורה על עניין שני, ואומרו "וראשו מגיע השמימה" יורה על עניין שלישי, ואומרו "והנה מלאכי" יורה על עניין רביעי, ואומרו "עולים" יורה על עניין חמישי, ואומרו "יורדים" יורה על עניין ששי, ואומרו "והנה ה' ניצב עליו" יורה על עניין שביעי. הנה כל מילה שבאה בזה המשל היא לעניין מוסיף בכלל הנמשל.
ואמנם דמיון המין השני ממשלי הנבואה אומרו: "כי בחלון ביתי בעד אשנבי..." (משלי כל פרק ז) היא ההזהרה מהימשך אחרי התאוות הגופניות והנאותיהן... לא תקוה למצוא כל עניני המשל בנמשל כשתאמר: מה תחת "זבחי שלמים עלי"? או מה יורה "מרבדים רבדתי ערשי"? כי זה כולו המשך הדברים כפי פשוטו משל...
על פי איזו משתי הדרכים הנ"ל מפרשים מפרשינו את חלום יעקב?
עולים תחילה ואחר כך יורדים - מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו.
רמב"ן, פסוק י"ב:
...ועל דעת רבי אליעזר הגדול (פרקי דר"א לה), היתה זאת המראה כעניין בין הבתרים לאברם, כי הראהו ממשלת ארבע מלכיות ומעלתם וירידתם, וזה טעם "מלאכי אלהים" כמו שנאמר בדניאל (י כ, יג) שר מלכות יון, ושר מלכות פרס, והבטיחו כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל אשר ילך ביניהם, וישמרנו ויצילנו מידם. אמרו (שם בפדר"א): הראה לו הקדוש ברוך הוא ארבע מלכיות, מושלן ואבדן, הראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות מדי עולה חמישים ושנים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד, אמר לו יעקב: "אך אל שאול תורד" (ישעיה יד טו), אמר לו הקדוש ברוך הוא "אם תגביה כנשר" וגו' (עובדיה א ד).
פסוק י"ב-י"ג:
ד"ה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים - והנה ה' ניצב עליו: כי אמנם כן יהיה לבסוף ששרי האומות אחר עלייתם ירדו, והאל יתברך הניצב לעד לא יטוש את עמו כאומרו "כי אעשה כלה בכל הגויים, ואותך לא אעשה כלה" (ירמיהו מו, כח).
ד"ה הארץ אשר אתה שוכב עליה: שהיא מחוז ארץ כנען.
ד"ה לך אתננה: שתהיה אתה "נשיא אלהים" בקרב יושביה, כמו שהיו אברהם ויצחק.
פסוק י"ד:
ד"ה והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת: אחר שיהיה זרעך כעפר הארץ, כעניין "ותשימי כארץ גויך וכחוץ לעוברים" (ישעיהו נא, כג), וזה שיהיו בתכלית השפלות, אז תפרוץ את כל גבולות הארץ אשר אתה שוכב עליה מכל צד - "ימה וקדמה וצפונה ונגבה" כו שהעיד באמרו "וקרקר כל בני שת" (במדבר כד יז), כי אמנם תשועת האל העתידה תהיה אחר רוב שפלות ישראל ההוה היום בגלותם, אשר כמוהו לא נהיה. כמו שאמרו ז"ל "אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר, חכה לו, שנאמר 'כי יבוא כנהר צר', וסמיך ליה 'ובא לציון גואל' (ישעיהו נט, יט-כ)".
ד"ה "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך": כעניין "ואתם כהני ה' תיקראו, משרתי אלהינו ייאמר לכם" (שם סא ו).
פסוק ט"ו:
ד"ה כי לא אעזבך: וזה שאמרתי שאחר רוב הגלות תפרוץ כל גבול ולא תאבד בצרות הגלות, יהיה מפני שבימי הגלות לא אעזבך, כאמרו "לא מאסתים ולא געלתים" (ויקרא כו, מד).
ד"ה עד אשר עם עשיתי: בעוד שלא עשיתי זה שאמרתי לך עתה. "ופרצת" כי מלת "עד" תורה לפעמים כמו "בעוד", כמו "עד שהמלך במסבו" (שה"ש א יב) "עד לא עשה ארץ וחוצות (משלי ח כו). אמנם אחר שתעשה זאת התשועה הגדולה לא בלבד יגמול חסד לעמו שלא לעזבם, אבל יגביר עליו חסדו להתהלך בתוכנו, כאומרו "והתהלכתי בתוככם" (ויקרא כו, יב).
תאר את החלום לפרטיו על פי כל אחד מן המפרשים האלה.
| ד. | השוואת מפרשים |
ד"ה עליו: לשמרו.
רמב"ן, פסוק י"ב:
ד"ה והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו: הראהו בחלום הנבואה כי כל הנעשה בארץ נעשה על ידי המלאכים, והכל בגזרת עליון עליהם, כי מלאכי אלהים אשר שלח ה' להתהלך בארץ, לא יעשו קטנה או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כל הארץ לאמר לפניו: התהלכנו בארץ והנה יושבת בשלוה או מלאה חרב ודם, והוא יצוה עליהם לשוב לרדת בארץ ולעשות דברו. והראהו כי הוא יתברך ניצב על הסולם ומבטיחו ליעקב בהבטחה גדולה, להודיע שהוא לא יהיה ביד המלאכים, אבל יהיה חלק ה', ויהיה עמו תמיד, כמו שאמר: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך", כי מעלתו גדולה משאר הצדיקים, שנאמר בהם (תהלים צא יא) "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך". ועל דעת רבי אליעזר הגדול (פרקי דר"א לה), היתה זאת המראה כעניין בין הבתרים לאברם, כי הראהו ממשלת ארבע מלכיות ומעלתם וירידתם, וזה טעם "מלאכי אלהים", כמו שנאמר בדניאל (י כ, יג) שר מלכות יון, ושר מלכות פרס, והבטיחוֹ כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל אשר ילך ביניהם וישמרנו ויצילנו מידם. אמרו (שם בפדר"א): הראה לו הקדוש ברוך הוא ארבע מלכיות, מושלן ואבדן: הראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות מדי עולה חמישים ושנים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד, אמר לו יעקב: "אך אל שאול תורד" (ישעיה יד טו), אמר לו הקדוש ברוך הוא "אם תגביה כנשר" וגו' (עובדיה א ד).
1.
מה קשה בפסוק י"ג?
2.
איך פותר רש"י שאלה זו, ואיך פותרה הרמב"ן?
3.
מה מניע את כל אחד מהם לפרש לפי פירושו הוא את השאלה הזו, בהתאם לפירוש שהוא מפרש את כל החלום?
4.
אם נמצא פירושו של רש"ר הירש בספרייתך – כתוב איך פותר הוא שאלה זו.
| ה. | "מה נורא" - שאלות ברש"י |
"וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱ-לֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם"
רש"י:
ד"ה מה נורא: תרגום מה דחילו אתרא הדין, דחילו שם דבר הוא כמו סוכלתנו וכסו למלבש.
לשם מה מביא רש"י דברי תרגום אונקלוס?
| ו. | הנדר |
שתי קושיות מקשה האברבנאל על הנדר:
א) איך היה מסתפק יעקב במה שנאמר לו בנבואתו: הרי נאמר לו "והנה אנכי עמך..." והוא אומר כמסתפק: "אם יהיה"?
ב) איך נעשה יעקב עובד על מנת לקבל פרס באומרו: "אם יהיה... ונתן לי" כך וכך, אז יהיה לו לאלוקים, מכלל שאם לא יעשה לו כל זה, לא יהיה לו לאלוקים, ולא יעבדו?
1.
מה עונים רמב"ן וספורנו לשאלה ראשונה?
ד"ה אם יהיה: לשון רש"י, אם ישמור לי הבטחות הללו שהבטיחני. וטעם התנאי, שלא יגרום החטא. וכך אמרו בבראשית רבה (עו ב) רב הונא בשם ר' אחא: "הנה אנכי עמך", וכתיב "אם יהיה אלהים עמדי", אלא מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה. וייתכן עוד על דרך הפשט, שאין הספק בדבר, אבל בכל העתיד יאמר הכתוב כן, כמו "עד אשר אם עשיתי", וכן "ואם יהיה היובל לבני ישראל" (במדבר לו ד) - אם יבוא העת שיהיה התנאי, אז יתקיים המעשה, כלומר בבואו.
ד"ה אם יהיה: להסיר מעלי כל מעיק ומונע המעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו כמו אומרם ז"ל: ג' מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו.
ד"ה ושמרני: מן אנשים רעים המתקוממים ומכריחים.
ד"ה ונתן לי: שלא יכריחני העניות לעבור על דעתי ועל דעת קוני.
ד"ה ושבתי: מן החלאים המעבירים גם כן את האדם, והוא רוח רעה שהזכירו ז"ל.
2.
מה עונה רש"י לשאלה השנייה?
פסוק כ"א:
ד"ה והיה ה' לי לאלוקים: שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף, שלא יימצא פסול בזרעי, כמו שכתוב "אשר דיברתי לך". והבטחה זו הבטיח לאברהם שנאמר "להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך" (לעיל יז) (זרעך מיוחס שלא יימצא בו שום פסול)).
| ז. | שאלות ודיוקים ברש"י |
מה קשה לרש"י:
א) פסוק כ':
ד"ה ונתן לי לחם לאכול: כמו שאמר "כי לא אעזבך", והמבקש לחם הוא קרוי נעזב, שנאמר "ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" (תהילים לז).
ב) פסוק כ"א:
בשלום: שלם מן החטא, שלא אלמד מדרכי לבן.
הערה: ביאורו של שפתי חכמים כאן אינו מספיק.
ג) פסוק כ"ב:
והאבן הזאת: כך מפורש וי"ו זו של והאבן - אם תעשה לי את אלה, ואף אני אעשה זאת "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה" וגו', כתרגומו אהי פלח עלה קדם ה'. וכן עשה בשובו מפדן ארם, כשאמר לו: "קום עלה בית אל" (לקמן לה), מה נאמר שם? "ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך".
| ח. | שאלות רשות |
שאלות רשות לפרק ל"א – לא בשביל מתחילים:
1.
"הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ"
מה מוסיפות המילים "ויאכל גם אכול את כספנו" על תוכן המילים "כי מכרנו"?
2.
פסוק ט"ז
"כִּי כָל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱ-לֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱ-לֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה"
מה כאן פירוש המילה "ועתה"?
3.
הנוכל על סמך הפסוקים הנ"ל, ובקשר לפסוקים לעיל פרק כ"ט פסוק י"ח:
"וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה"
ולקמן פרק ל"ד פסוקים י"א-י"ב:
"וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל אָבִיהָ וְאֶל אַחֶיהָ אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה"
להגדיר במידת-מה את דינו של המוהר ושל זכות הבנות לנדוניה מאת אביהן או לחלק מהונו, לפי מנהג בני עבר בתקופה שאנו עומדים בה?
שאלה קשה ביותר
