יחסו של יוסף לאחיו

עצה טובה: השווה את שיחת יוסף עם אחיו, כפי שהיא מסופרת בכתוב פרק מ"ב פסוקים ט'-י"ט עם סיפור השיחה הזאת בפי האחרים לאביהם פרק מ"ב פסוקים ל'-ל"ד ופרק מ"ג פסוקים ג'-ז', ועמוד על ההבדלים וסיבותיהם.

קרא: ספר האגדה לביאליק, פרק יז: אחי יוסף במצרים.

ענה על השאלות הבאות לפי הבנתך (בעזרת המפרשים, או בלעדיהם):

פסוק י"ד

"הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם"

שד"ל:

בכל שעה היו מוסיפים לומר דבר שלא שאל מהם, והוא אומר כי זה מחזק סברתו שהם בדאים, כי שקרים הרבה מוכנים בפיהם לרמות את הבריות, ולכן אי-אפשר להם לצאת מן החשש, אלא אם כן יביאו את אחיהם הקטן להראות אמתת דבריהם.

רש"י:

הדבר אשר דיברתי, שאתם מרגלים, הוא האמת והנכון. זהו לפי פשוטו, ומדרשו - אמר להם: ואילו מצאתם אותו, ויפסקו עליכם ממון הרבה, תפדוהו? אמרו לו: הן. אמר להם: ואם יאמרו לכם שלא יחזירוהו בשום ממון, מה תעשו? אמרו: לכך באנו - להרוג או ליהרג. אמר להם: הוא אשר דיברתי אליכם, להרוג בני העיר באתם. מנחש אני בגביע שלי ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם.

ספורנו:

אותו האחד שאתם אומרים שאיננו, ואינכם מפרשים אנה הלך, הוא שהלך בעצתכם להגיד מה שראיתם או שהסכמתם כדי לרגל, כמו שאמרתי.

פסוק י"ט

"אִם כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם"

פסוק ל"ג

"וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ בְּזֹאת אֵדַע כִּי כֵנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי וְאֶת רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם קְחוּ וָלֵכוּ"

פסוק ט"ז

"שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת אֲחִיכֶם וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם וְאִם לֹא חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם"

ראב"ע:

ד"ה היאסרו: תאסרו כמו "ומות בהר".

פסוק כ"ח

"מַה זֹּאת עָשָׂה אֱ-לֹהִים לָנוּ"

פסוק ל"ד

"וְהָבִיאוּ אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֵלַי וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם כִּי כֵנִים אַתֶּם אֶת אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ"

רמב"ן:

ד"ה ואת הארץ תסחרו: שינו לו בדבר מפני השלום, כדי שישמע אליהם לשלוח אתם בנימין, כי ברצונם מיד היו חוזרים, לולי שאמר "לא ילך בני עמכם". וכן אמרו לו: אחיכם האחד הניחו אתי, ולא הגידו לו מאסרם ולא מאסר שמעון. וייתכן שאמר להם יוסף "ואת הארץ תסחרו", ולא סיפרוֹ הכתוב, וטעמו שתביאו סחורה כרצונכם לקנות התבואה, ולא אקח מכס סחורתכם, כי איטיב לכם תחת בושתכם. וכן "שאול שאל האיש לנו ולמולדתינו" (להלן מג ז), התנצלות לאביהם. או כאשר אמרו לו "כולנו בני איש אחד נחנו", אמר להם: לא, כי באמת ערוות הארץ באתם לראות, והגידו לי אם אביכם חי, ואם יש לכם עוד אח, כי אחקור עליכם ואדע מה אתם. ואז ענו שנים עשר אחים: אנחנו בני איש אחד והוא בארץ כנען היום, כי עודנו חי, והקטן עמו, והאחד איננו. והוא מה שאמר יהודה (להלן מד יט) "אדוני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח". וכן במקומות רבים יקצר במעשה או בסיפור, כאשר הזכרתי (לעיל כד כב, לא ז).
ורש"י כתב "תסחרו" - תסבבו, וכל לשון סחורה וסוחרים על שם שמסבבים אחר פרקמטיא. נראה שרצה הרב להיזהר מזה שלא אמרו אלא שיהיו רשאים לסבוב הארץ ולשבור בר כרצונם תמיד, ולא פירש כן (לעיל לד י) "שבו וסחרוה", "ויסחרו אותה" (שם פסוק כא).

רש"י:

ד"ה ואת הארץ תסחרו: תסובבו, וכל לשון סוחרים וסחורה על שם שמחזרים וסובבים אחר פרקמטיא.

פסוק ל"ח

וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה"

רש"י:

ד"ה לא ירד בני עמכם: לא קיבל דבריו של ראובן. אמר: בכור שוטה הוא זה - הוא אומר להמית בניו. וכי בניו הם ולא בני?! (בראשית רבה).