גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

שאלות כלליות

ב.

נגעי בגדים ובתים

ג.

נגעי בגדים

ד.

"ירקרק או אדמדם"

ה.

שאלות בדברי ראב"ע

ו.

"והובא אל הכהן"

ז.

שאלות באונקלוס

פרשת תזריע - מצורע
שנת תש"ב

נגעים

ויקרא פרק יג

עצה טובה: קרא רמב"ם סוף הלכות טומאת מצורע (פרק ט"ז הלכה י').

א.  שאלות כלליות

1.

רבים ממפרשינו מתנגדים להשקפה הנפוצה, כי טעם דיני מצורע ודיני נגעי בגדים ובתים הוא החשש מפני התדבקות המחלה.
הבא ראיה מתוך דברי הכתוב ומתוך פרטי הדינים המובאים ברש"י, כי אין לבאר את דיני הנגעים כאמצעי מלחמה בהתדבקות המחלה.

ספורנו, פרק י"ג פסוק ג':

ד"ה נגע צרעת הוא: ...ובהיות זה המין מן החולי לעונש כאמרם ז"ל אינו אלא מזבח כפרה (ברכות ה,ב) נתן זמני ההסגר לעורר על התשובה, כאמרו "ויגל אוזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאוון".

פרק י"ג פסוק מ"ז:

ד"ה והבגד כי יהיה בו: ממה שאין ספק בו שלא יהיה זה בטבע בשום פנים, כי בבגד לא יקרו אלה המראות המשונות אם לא מצד מלאכה תשימם בו בצבעים שונים בכונה או שלא בכונה. וזה מצד איזה חטא שיקרה בסמים הצובעים או במלאכת האומן או בהתפעלות הבגד הצבוע. וכבר באה הקבלה שלא ידונו בנגעי בגדים זולתי הלבנים בלתי צבועים כלל. אמנם העיד הכתוב שלפעמים יהיה זה כפלא בבגדים ובבתים, וזה להעיר אוזן הבעלים על עבירות שבידם, כמו שסיפרו ז"ל שיקרה בעניין השביעית כאמרם (קידושין כ,א): בוא וראה כמה קשה אבקה של שביעית - אדם נושא ונותן בפירות שביעית, סוף מוכר את מטלטליו. לא הרגיש - סוף מוכר שדהו וכו'. וכל זה בחמלת ה' על עמו שומרי מצוותיו. וכן קיבלו ז"ל שאין בגדי גוים מטמאים בנגעים. וזה כי אמנם המין האנושי הוא התכלית המכוון במציאות בפרט ובמציאות הנפסדים, כי הוא לבדו מוכן מכולם להיות דומה לבורא במושכלות ובמעשיות, כאשר העיד הוא יתברך באומרו "בצלמנו כדמותנו", ויצדק זה בכל אחד מאישי האדם בשכלו האישיי הנקרא "צלם אלהים" ובכוחו הבחיריי הנקרא "דמות אלהים" כי האדם לבדו בנבראים הוא בעל בחירה. וכאשר יתעורר להתבונן מציאות בוראו וגודלו וטובו אשר בו הוא רב חסד ואמת ובהם עושה צדקה ומשפט, ואחר שהתבונן והכיר זה, ילך בדרכיו לעשות רצונו כרצונו הנה זה בלי ספק דומה לבוראו יותר מכל שאר הנבראים, והוא התכלית המכוון מאת הבורא הממציא כאומרו "וצדיק יסוד עולם". וכאשר לב הותל הטה את האדם מזה בהיותו נשמע אל הכוח המתאוה הגשמיי בכל פעולותיו או בקצתם להתרשל מרצון בוראו או להתקומם עליו, יהיה העונש עליו נצחי או בלתי נצחי כפי המשפט האלוהי כאמרו "כי לא אצדיק רשע". וכאשר יקרה זה לאדם בשגגה שיוצא מאתו הנה יתייסר בממונו או בגופו, כפי החכמה האלוהית להעיר אוזנו כאמרו "ויגל אוזנם למוסר". אמנם הנרדמים אשר לא ידעו כלל ולא התעוררו כלל לדעת דבר מזה, והם כל בני עובדי כוכבים ומזלות ורוב האומה הישראלית זולתי יחידי סגולה, הם בלי ספק תחת הנהגת הטבע והגרמים השמימיים הנכבדים מאותם בני אדם כשאר מיני בעלי חיים, אשר לא תיפול השגחה אלהית באישיהם אבל במיניהם בלבד, כי בהם תשלם כוונת הממציא יתברך. וכאשר בחר באומה הישראלית כאמרו "בך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה", וזה מפני שתקות המכוון מאתו יתברך היא יותר ראויה ומצויה באישי זאת האומה ממה שתהיה באישי זולתה, כי אמנם מציאות הבורא ואחדותו נודע בקצתה ומקובל בכולה מהאבות כאומרו "נודע ביהודה אלהים" וגו', כתב להורותם התורה, והוא החלק העיוני, והמצוה, והוא החלק המעשי, כאשר העיד באמרו "והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם". והזהיר שבנטותם מזה יעיר אוזנם בייסורין כאומרו "אם שמוע תשמע כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך". ובחמלתו עליהם, כשיהיה הרוב מהם לרצון לפניו אמר לעורר היחידים מהם, ראשונה בנגעי בגדים, אשר עליהם באה הקבלה שאין בגדי גוים מטמאים בנגעים, וכשלא יספיק זה - יעוררם בנגעי בתים, אשר בהם גם כן לא יבוא נגע צרעת בטבע כלל. ולזה ראוי שלא יהיו בגדי גוים מטמאים ולא בתיהם מטמאים בנגעים כלל, כמו שקיבלו חז"ל. וכאשר לא עלו הדורות למדרגה ראויה לחמלה זו, אין זיכרון לראשונים שנמצאו לעולם בנגעי בתים, עד שאמרו קצתם ז"ל שלא היו לעולם.

רמב"ן, פרק י"ג פסוק מ"ז:

ד"ה והבגד כי יהיה בו: זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם, וכן נגעי הבתים, אבל בהיות ישראל שלמים לה' יהיה רוח השם עליהם תמיד, להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועוון, יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, להראות כי השם סר מעליו.
ולכך אמר הכתוב (להלן יד לד) "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם", כי היא מכת השם בבית ההוא. והנה איננו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה', כמו שאמר (שם) "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה", ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע, אבל מפני שלא יבוא העניין ההוא אלא בארץ הנבחרת, אשר השם הנכבד שוכן בתוכה.
ובתורת כהנים (מצורע פרשה ה ג) דרשו עוד, שאין הבית מטמא אלא אחר כיבוש וחילוק, ושיהא כל אחד ואחד מכיר את שלו. והטעם, כי אז נתיישבה דעתם עליהם לדעת את ה' ותשרה שכינה בתוכם. וכן אני חושב בנגעי הבגדים שלא ינהגו אלא בארץ, ולא הוצרך למעט מהן חוצה לארץ כי לא יארעו שם לעולם.
ומפני זה עוד אינם נוהגים אלא בבגדים לבנים לא בצבועים, כי אולי הצבע הוציא הכיעור ההוא במקום ההוא כטבעו, ולא אצבע אלהים היא, ולפיכך הצבועים בידי שמים מטמאין, כדברי רבי שמעון (נגעים פי"א מ"ג).
ועל דרך הפשט, מפני זה יחזירו הכתוב בכל פסוק ופסוק "הבגד או העור או השתי והערב", כי הדבר נס. ולרבותינו בהם מדרשים וכולם בתורת כהנים.

2.

מהו טעם ההסגר אצל המצורע, הבגדים והבתים, לפי דעות המפרשים הנ"ל?

3.

כיצד מתבאר מאמר חז"ל (סנהדרין עא ע"א) "בית המנוגע לא היה ולא נברא", על פי פירושו של ספורנו?

רש"י, פרק י"ג פסוק מ"ו:

ד"ה בדד ישב שם: שלא יהיו שאר טמאים יושבים עמו, ואמרו רבותינו: מה נשתנה משאר טמאים לישב בדד? - הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, אף הוא ייבדל.

פרק י"ד פסוק ד':

ד"ה טהורות: פרט לעוף טמא לפי שהנגעים באין על לשון הרע (חולין קמ ערכין טו), שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו ציפורים שמפטפטין תמיד בצפצוף קול.

4.

מהם הפסוקים בתורה, שמהם למדו חז"ל שאין הנגעים באים אלא על לשון הרע?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר