גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

השוואת פסוקים

ב.

חטא ישראל

ג.

הושע - יהושע

ד.

דברי המרגלים

ה.

דברי המרגלים וחטאם

ו.

שאלות כלליות

ז.

שאלות לשון וסגנון

פרשת שלח לך
שנת תש"ב

המרגלים

במדבר פרק יג

א.  השוואת פסוקים

השוה את תחילת הפרשה לדברים א' כ"א-כ"ג.

1.

מה הקושי המתעורר לאור השוואה זו?

2.

מה הן הדרכים ליישוב הקושי הזה? מה ביניהן?

עיין לשיטת המפרשים ביישוב שאלות כאלה בכלל:
ראב"ע, בראשית פרק ו' פסוק י"ח:

ד"ה והקימותי את בריתי: לאות שה' נשבע לו שלא ימות הוא ובניו במבול, ואם לא נמצא בתחילה מפורש, כאשר מצאנו במשנה תורה "נשלחה אנשים לפנינו". ומילת "הקימותי" - שאקיים את שבועתי.

רמב"ן, בראשית פרק ל"א פסוק ז':

ד"ה ואביכן התל בי והחליף את משכורתי: זה היה אמת, ואם לא סיפרוֹ הכתוב מתחילה, וכן אמר לו "ותחלף את משכורתי עשרת מונים" (להלן פסוק מ"א), וכזה במקומות רבים בתורה. ובפרשה הזאת למעלה לא סיפר שנתנה לאה את הדודאים לרחל.

בראשית פרק מ"ב פסוק כ"א:

ד"ה אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו: חשבו להם האכזריות לעונש גדול יותר מן המכירה, כי היה אחיהם בשרם מתחנן ומתנפל לפניהם ולא ירחמו, והכתוב לא סיפר זה שם, או מפני שהדבר ידוע בטבע כי יתחנן אדם לאחיו בבואו לידם להרע לו, וישביעם בחיי אביהם, ויעשה כל אשר יוכל להציל נפשו ממות, או שירצה הכתוב לקצר בסורחנם, או מדרך הכתובים שמקצרים במקום אחד ומאריכים בו במקום אחר

עיין לתירוץ קושיות מקומנו:

רש"י, פסוק ב':

ד"ה שלח לך: לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו (דברים א' כ"ב) "נשלחה אנשים לפנינו", כמה שנאמר (שם) "ותקרבון אלי כלכם" וגו', ומשה נמלך בשכינה. אמר: אני אמרתי להם שהיא טובה, שנאמר (שמות ג' י"ז) "אעלה אתכם מעני מצרים" וגו', חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים, למען לא יירשוה.

פסוק ג':

ד"ה על פי ה': ברשותו, שלא עיכב על ידו.

ד"ה כולם אנשים: כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו.

ראב"ע, פסוק ב':

ד"ה שלח לך: כתוב שה' אמר לישראל "עלה רש", והם אמרו "נשלחה אנשים", אז אמר ה' "שלח לך אנשים".

ספורנו, פסוק ב':

ד"ה שלח לך אנשים: אל תניח שישלחו הם, כמו שאמרו לעשות באומרם "נשלחה אנשים לפנינו" (דברים א' כ"ב), שמא ישלחו הדיוטות בלתי מכירים שבח הארץ, ויספרו בגנותה באופן שיחשבו ישראל על ה' תועה ולא ישובו בתשובה, כמו ששבו אחר כך באמרם "חטאנו לה'" (שם שם מ"א). וזה כי המרגלים ששלח משה, אף על פי שהרשיעו להניא לב העם מחסרון אמונתם באל שדי, מכל מקום הכירו וסיפרו טובת הארץ באמרם "וגם זבת חלב ודבש היא" וכן העיד באומרו "ויקחו בידם מפרי הארץ... ויאמרו טובה הארץ" (דברים א' כ"ה), אלא שאמרו שהיה נמנע לכבשה. וכאשר הכירו ישראל חטאתם על שלא בטחו בישועת האל יתעלה ונצחונו, אחר שעשה עמהם להפליא, שבו בתשובה ואמרו "חטאנו לה' אנחנו נעלה ונלחמנו" (שם שם מ"א), והתפללו כאומרו "ותשובו ותבכו לפני ה'" (שם שם מ"ה), אלא שלא קיבל האל יתברך תפילתם מפני חילול ה' שעשו, שאינו מתכפר אלא במיתה, וכמו שהעיד בהם באומרו "וביום פקדי ופקדתי" וכו' (שמות ל"ב ל"ד).

רמב"ן, פסוק ב':

ד"ה שלח לך אנשים: ...והנראה בעיני בלשון הכתוב, כי לא נמלך משה בשכינה, אבל טעם "שלח לך", כי הסכימו לשלוח מרגלים. והיה במנהג שישלחו שנים אנשים מרגלים חרש לאמר, ושישלחו מקצתם, וה' היודע עתידות ציוהו שישלח איש אחד איש אחד מכל מטות ישראל ושיהיו הנשיאים שבהם, כי חפץ ה' שיהיו שוים בעניין כל הגדולים, אולי יזכרו וישובו אל ה', ואם אין, שתהיה הגזירה שוה בכל העם. וזה טעם "על פי ה'" (פסוק ג'), שיהיו במצות השם נשיאים וראשי בני ישראל.
והנראה אלי לפי פשט הכתוב, כי לא הזכיר השם למשה שאלתם ששאלו לשלוח מרגלים ולא הסכמת משה עמהם, שאילו היה כן, היה הכתוב מספר בכאן "ויקרבו בני ישראל אל משה ויאמרו נשלחה אנשים לפנינו וגו' וייטב הדבר בעיני משה", ואחר כך היה כותב "וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים כאשר דיברו אליך איש אחד" וגו'. אבל היה העניין כך, ששאלו ישראל השליחות וייטב הדבר בעיני משה, ואחר כך בא הדיבור אל משה כשאר הדברות ואמר לו סתם "שלח לך אנשים", וזה טעם "ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל", כי הוא מדבר בעניין חדש, לא סופר בו כלל. והיה כל זה, כי ה' חפץ למען צדקו, שתהיה השליחות במצותו, ושתהיה בכל שבטיהם ובגדוליהם, למען יינצלו.
וכן נראה עוד שהם שאלו ממשה "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ" (דברים א' כ"ב), והוא חיפוש בדרכים ובעניין הכיבוש מלשון "חפר אוכל" (איוב ל"ט כ"ט), וזה טעם "לפנינו" שילכו הם אחריהם על דרכם, כלשון "וארון ברית ה' נוסע לפניהם" (לעיל י' ל"ג). אבל ה' ציוה "ויתורו את ארץ כנען", והוא כטעם ברירה כבאים לקנות דבר, מלשון "לבד מאנשי התרים והסוחרים" (דה"י ב' ט' י"ד), וכן "אל הארץ אשר תרתי להם" (יחזקאל כ' ו'), וכן "לתור להם מנוחה" (לעיל י' ג'), ועל כן ציוה אותן משה לפרוט "הטובה היא אם רעה וגו' השמנה היא אם רזה" וגו', והכל לשמחם, כי צבי היא לכל הארצות, ויעלו בה בחפץ גדול. והנה נאמר כאן העניין בסתם כי כן היה, אבל במשנה תורה הזכיר להם משה כל הדברים מתחילתן, להגיד להם פשעם, כי חטאו במה שביקשו ושאלו הם עצמם.
ועל דעת רבותינו חטאו באומרם "נשלחה אנשים לפנינו", בעבור שהם רואים את ישועת ה' אשר יעשה להם תמיד, והיה להם ללכת אחרי הענן אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת. ומשה קיבל מהם, למלאות תאוותם. ויהיה טעם "וייטב בעיני הדבר" (דברים א' כ"ג), שסבלתי רעתכם והוריתי לעשותו.
וה' ציוהו שישלח איש אחד איש אחד למטה אבותיו וגו' כעניין שנאמר בשמואל (ש"א ח' ז') "שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם".

(שים לב: הרמב"ן עונה תשובות אחדות לשאלתנו, עליך לפרשן).

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר