בני גד ובני ראובן

פסוקים ב' – ה'

"וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן"

ראב"ע, פסוק ה':

ד"ה ויאמרו... יותן: אמר ויאמרו פעם אחרת בעבור שארכו הדברים...

פסוקים ט"ז – י"ט

"וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה"

עיין:

רמב"ן, פסוק ב':

ד"ה ויבואו בני גד ובני ראובן: הקדים הכתוב בני ראובן בפסוק הראשון "ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד" - כמשפט, כי הוא הבכור ובן הגבירה, וכן כשיספר הכתוב המעשה הזה יאמר (דברים ג' ט"ז) "ולראובני ולגדי נתתי". אבל בכל הפרשה הזו יקדים בני גד, כי הם נתנו העצה הזאת, והם היו המדברים תחילה למשה בנחלה הזאת, והם היו גיבורים יותר מבני ראובן כמו שנאמר (שם לג כ) "וטרף זרוע אף קדקד", ולפיכך לא היו יראים לשבת לבדם בארץ הזאת מפני יושבי הארץ. והנה משה חשד אותם כי יאמרו כן מפחד אנשי ארץ כנען שאמרו בהם המרגלים (לעיל י"ג ל"א) "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו", ולכן אמר להם שאינם בוטחים בה' כאבותם, ויסף עוד להענישם כהם להניחם במדבר. ולכך ענו אותו: חלילה שנירא מהם, אבל נעבור חלוצים למלחמה, ונהיה מהירים וראשונים לפני העם להילחם באויבי ה', כי לחמנו הם.

אברבנאל:

והנה בני גד ובני ראובן, פחד קראם ורעדה מדברי משה רבנו, ורצו לאמר שחוץ ממעלת תורתו לא הבין כונתם, כי הם באומרם "אל תעבירנו את הירדן", לא כיוונו שלא ילכו שמה עם אחיהם, אלא לעניין הירושה אמרו כן, שלא יעבירם שם להתנחל בארץ.

מלבי"ם:

הנה הודו, כי צדקו דברי משה וחדלו עוד מבקשה השנייה שביקשו: אל תעבירנו את הירדן, כי הבטיחו שיעברו חלוצים לפני בני ישראל למלחמה, רק שלפי זה צריך להתעכב עד שיבנו גדרות צאן וערי מבצר...

בפסוקים כ'–כ"ד

(כ) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם משֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה: (כא) וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו: (כב) וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה': (כג) וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם: (כד) בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ:

חוזר משה רבנו על הצעת בני גד ובני ראובן, בפסוקים ט"ז–י"ט

(טז) וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ: (יז) וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי ישְׁבֵי הָאָרֶץ: (יח) לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ: (יט) כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַּחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה:

 ומסכים לה.

פסוק ל"א

"וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה"

רמב"ן:

ד"ה ויענו בני גד ובני ראובן לאמר וגו' נחנו נעבור: אמרו לו: אין אדוננו צריך לצוות עלינו בתנאי כפול, חלילה לעבדיך מעבור על מה שאדוני מצוה, כי הם דברי ה' ולא נעבור על מצותו. וזה טעם "את אשר דיבר ה'", כי מתחילה אמרו (פסוק כ"ה) "כאשר אדוני מצוה".

על עמדת משה כלפי דרישת שני השבטים תמה בעל עקדת יצחק, ואלה דבריו:

יש לעורר ספק עצום על דבריו של משה רבנו עמהם. והוא, כי היה ראוי שישאל בתחילה, אם היה רצונם לעבור עמהם למלחמה, אם לאו. ואם יאמרו לו מה שאמרוהו באחרונה, למה יחרפם על פניהם באמור להם כל אותם קינטורין וחירופין ולא נתקררה דעתו עד ששלח לשונו באבותיהם ואמר: "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים" וכו', וכמדומה שבהשיבם: "גדרות צאן נבנה... ואנחנו נחלץ..." שהתנחם מאוד על מה שהתריס כנגדם, לא פשעם ולא חטאתם.