גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

בטעם פרה אדומה

ב.

ויכוח רבן יוחנן והגוי

ג.

"חוקה" – גזרה היא מלפני - שאלות ברש"י

לגיליון זה אין עלון הדרכה
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת חוקת
שנת תש"כ

פרה אדומה

במדבר פרק יט

א.  בטעם פרה אדומה

תנחומא פרשת חוקת ו':

ר' יצחק פתח (קהלת ז' כ"ג) "כל זה נסיתי בחכמה, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".
אמר שלמה: על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, "אמרתי אחכמה – והיא רחוקה ממני".

השווה:

ר' יוסף בכור שור:

לפי שלא יהיו בני אדם מצויין אצל מתיהם מתוך חיבתם ויצטערו יותר מדי, אי נמי שלא יהיו דורשין אל המתים ובעלי האוב, החמיר הכתוב בטומאת מת יותר מכל טומאות שבעולם לעשותו אבי אבות הטומאה, שמטמא אדם וכלים ואף מטמא באוהל.
ואף מפני כבוד הבריות, שלא יעשו מעורם נאדות ושטיחין, ומעצמותיהם כלים להשתמש בהם כמו בעור בהמות ועצמות, וזהו גנאי לבריות. וכן אמרו רבותינו (חולין קכ"ב ע"א) מפני מה עור אדם טמא? שלא יעשה אדם עור אביו ואמו שטיחין. ולפי חיבתן – טומאתן (=כל החביב יותר החמירו בטומאתו). וכן לענין טהרתם החמיר הכתוב עליהם לבקש אפר פרה שהיא יקרה בדמים...

הקדוש אנשלמה אשתרוך, מדרשי התורה (במאה ה-14 בברצלונה):

אחשוב כי בעבור שהפרה רמז לחומר והיו העוסקים בה טמאים, הורה שהנמשך אחר החומר – יטמא. אפרה היה מטהר הטמאים, שהמכניע חומרו ושורפו, כאמרו "כל עוף שפורח עליו מיד נשרף" (מתכוון כאן למה שנאמר בסוכה דף כח ע"א: "אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף").
אז ישאר טהור ונקי, כי החומר מטמא כח השכלי לפי רוע מזגו ומטהר כח השכלי לפי טוב הכנתו וטוב מזגו. ואולי בעבור שלא יחשבו שיהיה לאפר פרה דבר עצמי בסגולה לטהרם ויבוא זה לחשוב בה מה שלא כיון בה, לזה היתה מטמאה הטהורים ולזה נקראת "חוקה". להעיר כי הטומאה והטהרה לפי המקבל.

ר' עובדיה ספורנו:

ד"ה זאת חוקת התורה: מעיקרי ההעלם (=התעלומה, הסוד) בזה הוא, שהיא מטמאה את הטהורים ומטהרת את הטמאים. אמנם בהביננו אל כל המצוה אולי דבר יגונב ונקח שמץ מנהו (המליצה שאולה מאיוב ד' י"ב).
שמצאנו ראשונה שכל העוסקים בה מעת שרפתה ואילך טמאים והם: השורף, והמשליך עץ ארז ואזוב ושני תולעת בשרפתה, והאוסף, והנוגע, והנושא, אמנם המזה והמקדש הם טהורים.
שנית שמעיקרי הפרה, שתהיה אדומה בשלמות. וכבר ביאר הנביא שהחטא נמשל למראה אדום באמרו (ישעיה א' י"ח) "אם יהיו חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו".
שלישית, ראוי להתבונן, שהתורה מישרת המעשים אל המיצוע, כי כל אחד משני הקצוות נמאס... רביעית, ראוי להתבונן, שאין דרך נאות להישיר את הנעקש ולהשיבו אל המיצוע זולתי בהטותו אל קצה היפוכו. כמו שיקרה בחליי הגוף. אף על פי שאותה ההטיה אל הקצה היא בעצמה נמאסת ותשחית ענין מי שתהיה דרכו ממוצעת, כענין התרופה המשלשלת שתועיל לחולה ותזיק לבריא.
חמישית, ראוי להתבונן, שאין ענין אפר הפרה בטהרת שום מין ממיני הטומאות זולתי בטהרה מטומאת המת. וכבר נודע שענין התורה והמצות חיים הם למוצאיהם ולעוסקים בם, כאמרו (דברים ל"ב מ"ז) "כי היא חייכם", והנוטה מהם אל הבלי הנפסדות, הולך למות או הוא מת גמור כאמרם (ברכות יח ע"ב) "רשעים אפילו בחייהם קרויים מתים".
שישית, ראוי להתבונן מה שאמרו חז"ל שעץ ארז יורה על הגאות והאזוב על היפוכה ובהיות שני תולעת עם שניהם, יורה ששניהם חטא. וכבר אמרו שנענש שאול על שלא הקפיד על כבודו. כאמרו (שמואל א' י' כ"ז) "ובני בליעל אמרו: מה יושיענו זה ויבזוהו... ויהי כמחריש", ותפש עליו הנביא (=שמואל) באמרו (שמואל א' ט"ו י"ז) "הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה".
נאמר אם כן – שעם היות המצוה חוקה ואין להרהר אחריה ולא להיות מסופק אם היא הגונה ואם לאו, כי (משלי ל' ה') "כי אמרת א-לוה צרופה" ולה טעם נשגב בלי ספק, נודע למלך שמצוה אותה, הנה יש בה איזה רמז לדרך התשובה הצריכה אל כל חוטא, שיטה אל קצה היפך מעשיו למען ישיג דרך המיצוע ויטוהר, וזה הדרך עם היותו טוב ומטהר לחוטא הוא אמנם מגונה ורע ומטמא כל לב טהור, כאמרם: "וכי באיזו נפש חטא? אלא שציער עצמו מן היין".

(עיין במדבר ו' י"א, רש"י ד"ה "מאשר חטא על הנפש").

אמנם, מי חטאת המורכבים מעפר שרפה וממים שהם שני קצוות אשר מהם יתחדש מיצוע, יורה שבמיצוע תהיה תקנת החוטא הנקראת טהרה, כאמרו (ויקרא ט"ז ל'): "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו".

1.

מה ההבדל בין שלושת הפרשנים בהסבירם את טעם המצוה - האם לפנינו שלוש גישות שונות או שתיים?

2.

מהי השאלה בפרשתנו אשר ביישובה עוסקים במיוחד שני האחרונים, ולא נגע בה ר' יוסף בכור שור כלל?

3.

הסבר את המקומות המסומנים בקו.

4.

היכן מצינו בדברי חז"ל (או ברש"י) שיבארו מקומות סתומים או פליאות בתורה באותה דרך בה הלך אשתרוך בסוף דבריו (החל מן "ואולי בעבור שלא יחשבו")?

5.

מה רצה אשתרוך להסביר בעזרת עניין יונתן בן עוזיאל (סוכה כח ע"א)?

6.

מה רצה ספורנו להסביר ע"י הזכרת:

(א) ענוותנותו של שאול המלך?

(ב) קרבן חטאת של נזיר?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר