המכות

פסוק ה'

"מוֹעֵד לֵאמֹר"

רשב"ם:

שלא יאמרו מכת מדינה היא.

מהם האמצעים האחרים - שמסופר עליהם בפרקנו - שנקט בהם משה לתכלית זו?

פסוק ו'

"וַיַּעַשׂ ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד"

ראב"ע:

ד"ה ויעש ה': ופירוש וימת כל מקנה מצרים - רובו, כי הנה כתיב שלח העז את מקנך וככה תמצא בברד ואת כל עשב השדה. והעד, מכת הארבה ואכל את יתר הפליטה.

מהו הקושי, וכיצד אפשר לפרשו בדרך אחרת?

פסוק י"ב

"וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה"

רמב"ן:

ויחזק ה' את לב פרעה: ויתכן שבמכות הראשונות היו החרטומים מחזקים את לבו להתפאר אצלו בחכמתם, ועתה לא באו לפניו, ואין עוזר לו ואין סומך באוולתו רק עונותיו אשר ילכדונו. או שירמוז הכתוב למה שפירשו רבותינו, כי במכות הראשונות בפשעו היה הדבר, ועתה סיבה מאת ה' כמו שביארתי למעלה (ז' ג'). והוא האמת.

1.

שתי תשובות משיב הרמב"ן כאן לשאלה הידועה. מה ההבדל ביניהן?

2.

השווה דבריו כאן לדבריו בפרק ז' פסוק ג' (מובאים להלן), האם חוזר הרמב"ן כאן על תשובותיו שם או הוסיף להן כאן תשובה חדשה?

 

פרק ז' פסוק י"ג:

ד"ה ואני אקשה: ...אמר רבי יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה. אמר רבי שמעון בן לקיש יסתם פיהם של מינין, אלא אם ללצים הוא יליץ (משלי ג' ל"ד), מתרה בו פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל בו דלת מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא. כך פרעה הרשע, כיון ששגר הקב"ה אצלו חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקב"ה אתה הקשית את ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך.
והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו, ויש בו שני טעמים ושניהם אמת: האחד, כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חינם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון. והטעם השני, כי היו חצי המכות עליו בפשעו, כי לא נאמר בהן רק ויחזק לב פרעה (להלן פסוק י"ג, כ"ב, ח' ט"ו), ויכבד פרעה את לבו (להלן ח' כ"ח, ט' ז'). הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם, אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות, לא לעשות רצון בוראו. ואז הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו...

3.

לאיזו משתי תשובות הרמב"ן מתאימים דברי ספורנו להלן?

ספורנו, פרק ז' פסוק ג':

ד"ה ואני אקשה: הנה בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם, כאמרו חי אני נאם ה', אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה, אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו, וזה להשיב את המצרים בתשובה, בהודיע להם גדלו וחסדו באותות ובמופתים, כאמרו בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כוחי, ועם זה היתה הכוונה שישראל יראו וייראו, כאמרו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר, ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך, שיתנחם מהיות מורד, אף על פי שהכיר גדלו וטובו, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות, כמו שהגידו עבדיו באמרם הטרם תדע כי אבדה מצרים וזאת לא היתה תשובה כלל. אבל אם היה פרעה חפץ להכנע לאל יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע. והנה אמר האל יתברך, ואני אקשה את לב פרעה, שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח מיראת המכות את ישראל, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, שמהם יכירו גדלי וטובי וישובו המצרים באיזו תשובה אמתית. ולמען תספר אתה ישראל הרואה בצרתם, באזני בנך להודיע שכל אלה יפעל אל עם גבר להשיבו אליו, וזה כשיפשפשו במעשיהם בבוא עליהם איזה פורענות.

וכאן:

ד"ה ויחזק ה': כי לא היה סובל זה בלי ספק, כענין באיוב וגע אל עצמו ואל בשרו.

להבנת דברי ספורנו מועתקים בזה דברי ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים ד' פ' כ"ח:

ועל זה הדרך יתפרש מה שנמצא בכתוב שהשם מחזק לב הרשעים ומונע מהם דרכי תשובה. וזה, שהרשע, בבוא עליו המכה, הוא מתחסד ושב אל ה' מיראת העונש, כמו שאמר פרעה: "חטאתי הפעם, ה' הצדיק". ובעבור שזה דומה לאונס ואינו בחיריי הנה ה' מחזק את ליבו לאמור, שבאה המכה במקרה ולא על צו השגחה וזה כדי שיסיר מליבו את המורך וישראל על בחירתו מבלי מכריח, ואז יבחן אם הייתה תשובתו בחיריית. ובזה הצד ננעלים שערי תשובה בפני הרשעים. לא שה' ימנע מן האדם טוב בחירתו, חלילה! "כי לא אחפוץ במות המת... והשיבו וחיו!" (יחזקאל י"ח).

4.

השווה דברי הרמב"ם בשמונה פרקים (להלן) לדברי הרמב"ן. האם מסכים הרמב"ן באחת משתי תשובותיו לדעת הרמב"ם?

הרמב"ם, שמונה פרקים פרק ח':

אבל אמרו "וחזקתי את לב פרעה" ואח"כ ענשו והמיתו, יש בו מקום לדבר, ויעלה ממנו בידינו שרש גדול. והסתכל מאמרי בזה העניין ושים אליו ליבך וחבר אותו על דברי זולתי ובחר לך הטוב, והוא אצלי שפרעה וסיעתו, אילו לא היה להם חטא אחר אלא שלא שלחו את ישראל, היה עניין מסופק על כל פנים, שהרי הקב"ה מנעם מלשלחם... ואיך היה מבקש מהם לשלחם? ואיך ענשם אח"כ כאשר לא שלחם? וזה נראה עוול בלי ספק, אלא שאין הענין כן. אבל פרעה וסיעתו מרו בבחירתם, בלי הכרה, חמסו גרים אשר היו בתוכם, והעלו עליהן עול גמור כאשר נאמר בבירור: "הנה עם בני ישראל... הבה נתחכמה לו..." זאת הפעולה הייתה בהם בבחירתם מבלי הכרח, רק ברע לבבם והיה עונש ה' יתברך להם על זה למנעם מהתשובה, עד שיחולו עליהם מהעונשים מה שראוי להם מן הדין.

(ועיין גם דברי הרמב"ם הלכות תשובה פרק ו' הלכה א'-ג').

 

שאלות בספורנו

1.

פסוק ט"ז ד"ה בעבור הראותך את כחי: כדי שתחזור בתשובה, כי לא אחפוץ במות המת. מה קשה לספורנו, ומה רצה לתקן בפירושו?

2.

פסוק ט"ז ד"ה ולמען ספר שמי: ורבים תשיב מעון. מה קשה לספורנו, ומה רצה לתקן בפירושו?

3.

פסוק י"ט ד"ה ועתה שלח העז: כדי שימלטו העבדים אשר עם המקנה, כאמרם ז"ל: חביב אדם שנברא בצלם. מה קשה לספורנו, ומה רצה לתקן בפירושו?

4.

פסוק כ' ד"ה הירא את דבר ה': והטעם שאמרתי שלח העז, הוא מפני שראיתי בענין הדבר שהירא את דבר ה' הניס. ואשר לא שת לבו חטא ויעזוב, באופן שעם חטאו הפסיד, לכך אני מזהיר עתה כדי שלא ימות האדם אשר בשדה. מה קשה לספורנו, מה רצה לתקן, ובמה נטה בזה מן הפירוש הרגיל?