אש המזבח ותרומת הדשן

פרשה זו (א'-ו') שני עניינים נאמרו בה: אש המזבח ותרומת הדשן. הסבר את מבנה הפרשה ואת הקשר שבין שתי המצוות הנ"ל.

פסוקים ג'-ד'

"...וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה..."

רשב"ם:

ד"ה והרים את הדשן: זו היא מצוותה בכל יום לתמיד של שחר. אבל והוציא את הדשן הוא לזמן מרובה לפנות את הדשן מרוב דשן שעליו.

ספר החנוך:

מצוות עשה שיסיר הכהן הדשן בכל יום ויום מעל המזבח, וזהו שנקרא תרומת הדשן שהיא נעשית בכל יום, שנאמר ... "והרים את הדשן". משורשי (טעמי) מצווה זו מה שכתבנו למעלה, להגדיל כבוד הבית ולהדרו בכל יכולתנו... ונוי הוא למזבח לפנות הדשן במקום שראוי להדליק בו האש, ועוד שהאש דולק יפה כשאין תחתיו הדשן.

רש"ר הירש:

כשם שעבודה של שחר מתחילה בתרומת הדשן ברמיזה לעבודות יום האתמול וזכרונן לפני ה' תמיד, כך לעומתה הוצאת הדשן מכוונת להורות, כי בכל יום ויום מתחדשת ההתחייבות לשמור לעשות ולקיים כל מה שנצטווינו עליו.
תהי נא מדי יום ויום חובתנו לקיום המצוות כחדשה בעינינו וכאילו מעולם עוד לא קיימנוה, ועלינו לשקוד ולהזדרז בכל מאודנו לקיים המצוות, ומצווה שקיימנוה בעבר – אין אנו פטורים מלחזור ולקיימה בכל יום ויום מתוך אותה שמחה - כאילו יום ראשון לפעולה הוא לו זה.
והוציא את הדשן: שרידי עבודת יום אתמול טעונים פינוי והרחקה בכדי להתחיל את היום החדש במקום מחודש ופנוי כולו – לפני הסתכלות זו תגלה לנו חשיבות האזהרה שההתעסקות במעשה יום שעבר – ההוצאה ואולי ההרמה – מצוותה בבגדים שחוקים ובלויים. אין ללבוש גאות לכבוד הנעשה בעבר, והוא נדחה הצידה מפני המצוה החדשה שכל יום דורש קיומה!

רש"י:

ד"ה ופשט את בגדיו: (יומא כ"ג) אין זו חובה אלא דרך ארץ, שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד: בגדים שבישל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו, לכך "ולבש בגדים אחרים" - פחותין מהן.

רמב"ן:

ד"ה ופשט את בגדיו: (אחרי הביאו לשון רש"י) והכוונה לרבותינו בזה, לומר שהוצאת הדשן צריכה בגדי כהונה, ואין "בגדים אחרים" בגדי חול.
אבל לא ידעתי מנין אמר הרב שאינה חובה, כי נראה שמצוה היא על הכהן שהבגדים שיעשה בהם הקרבנות גם הרמת הדשן, יהיו בגדים נקיים, לא ישמש באותן אשר הוציא הדשן, והמצוה מדרך מוסר העבד לרבו, ולכך יהיו לכהנים הבגדים החמודות לעבודות והפחותים להוצאת הדשן. וכל זה לפי הסברא הזו שכתבה הרב: אבל יש מרבותינו שם במסכת יומא (כ"ג ע"ב) אומר שאין הוצאת הדשן צריכה בגדי כהונה, ויאמר ולבש בגדים אחרים, בגדי חול, ופשוטו של מקרא בכך הוא, שיצוה עליו שלא ילכלך בגדי הבד בגדי הקודש בהוצאת הדשן אבל ילבש בגדי חול.

1.

מהו טעם מצוות תרומת הדשן והוצאתה לפי רשב"ם, ספר החנוך, רש"ר הירש? (הסבר גם מהו ההבדל העקרוני שבין שני הראשונים לרש"ר הירש.)

2.

מה טעם "הבגדים האחרים" שילבש בשעת הוצאת הדשן לפי רש"י, רמב"ן והירש?

פסוק ג'

"... וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה..."

רש"י:

ד"ה והרים את הדשן: היה חותה מלא המחתה מן המאוכלות הפנימיות ונותנן במזרחו של כבש (תמיד כ"ד).

ד"ה הדשן אשר תאכל האש את העולה: ועשאתה דשן מאותו דשן ירים תרומה ושָׂמוֹ אצל המזבח.

ראב"ע:

ד"ה אשר תאכל האש: הנשאר מאכילת האש.

אברבנאל:

כתב הרמב"ן בפרשת ויקרא ד' כ"ב ד"ה אשר נשיא יחטא: שימושי "אשר" רבים... (עיין שם) וכן והרים את הדשן אשר תאכל, האש את העולה...

שד"ל:

כאילו אמר אשר תדַשן (הדל"ת בפתח) האש באכלה את העולה.

מה הקושי הלשוני בפסוקנו, וכיצד מתרצים אותו רש"י, ראב"ע, אברבנאל ושד"ל?

1.

לפי מניין המצוות לרמב"ם נמנית הבערת האש על המזבח בפרשתנו. הסבר למה לא נמנתה בין מצוות פרשת ויקרא, והלא הוזכרה ראשונה בפרק א' פסוק ז': "וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ"

2.

עיין רש"י, שם: ד"ה ונתנו אש: (חולין פ"א) אף על פי שהאש יורדת מן השמים, מצוה להביא מן ההדיוט. באר את דברי חז"ל אלה כמשמעם וכמובנם הסמלי.