גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

דין החובל

ב.

נגע הצרעת וזכירת מרים

ג.

"בחוץ תעמוד"

ד.

משכון עני ושכר עני

ה.

"לא תשכב בעבוטו"

ו.

"כבוא השמש" - בכסות לילה

ז.

תועלת המשכון

ח.

"עני ואביון" - ידבר הכתוב בהווה

ט.

"ביומו תתן שכרו"

י.

בביאור הביטוי "נושא את נפשו"

פרשת כי תצא
שנת תש"ד

הלכות שונות

דברים פרק כד, פסוקים י - טו

א.  דין החובל

פסוק ו'

"לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל"

רש"י:

ד"ה לא יחבל: אם בא למשכנו על חובו בבית דין, לא ימשכננו בדברים שעושים בהן אוכל נפש (ב"מ קי"ג).

רש"י, שמות פרק כ"ב פסוק כ"ה:

ד"ה אם חבל תחבל: כל לשון חבלה אינו משכון בשעת הלואה אלא שממשכנין את הלוה כשמגיע הזמן ואינו פורע (חבול תחבול כפל לך בחבלה עד כמה פעמים, אמר הקב"ה: כמה אתה חייב לי, והרי נפשך עולה אצלי כל אמש ואמש ונותנת דין וחשבון ומתחייבת לפני ואני מחזירה לך, אף אתה טול והשב טול והשב).

רמב"ם, הלכות לווה ומלוה פרק נ', הלכה ב':

... המלוה את חברו, בין שהלווהו על המשכון, בין שמשכנו אחר ההלואה, בידו או על פי בית דין, לא יחבול כלים שעושים בהם אוכל נפש, כגון הריחים והעריבות של עץ ויורות שמבשלים בהם וסכין של שחיטה וכיוצא בהן, שנאמר "כי נפש הוא חובל", ואם חבל – מחזיר בעל כרחו. 

במה שונה דין זה לפי הרמב"ם מדעת רש"י?

נמק את דברי רש"י!

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר